חטא ועונש

מדוע מתוודים על החטא ביום הכיפורים ומבקשים כפרה? מבקשים למנוע את ה"עונש" ואת "רוע הגזירה".
מדוע העונש הוא "גזירה" – צו גורלי שאין אפשרות לשנותו? אך בכל זאת אפשר "לקרוע" אותו.
המבט האבולוציוני חושף את עומק העניין:
בתהליך הברירה הטבעית, החטא ועונשו צמודים זה לזה כסיבה ומסובב. החיה הנסה על נפשה מחטיאה את מקום המסתור, נטרפת. הטורף הרודף אחר טרפו ומחטיא את מטרתו, נגזר דינו למות ברעב. התהליך האבולוציוני מבוסס על גזירה בלתי נמנעת של עונש הבא בעקבות החטא באופן אוטומטי.
כאשר מתרוממים למדרגת האדם, חודרת הבחירה החופשית לתוך המנגנון הבלתי נמנע הזה – ויחד עימה, מידת הרחמים האלוהית.
יצור בעל בחירה חופשית יכול לשנות את דעתו ולתקן את דרכיו, אין צורך להכחידו ולהעמיד אחר תחתחיו כדי לקדם את העולם. אפשר לסלק את החטא ולהשיב את החוטא אל דרך הישר.
מסופר כיצד היו שכניו הבריונים של רבי מאיר מצערים אותו מאוד. עמד רבי מאיר והתפלל שימותו [כלומר, יידונו בדין האבולוציוני העתיק הגוזר מיתה אוטומטית על החוטאים]. אמרה לו ברוריה אשתו: על מה חשבת? הרי כתוב (בתהילים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ..", לא כתוב "חוטאים", אלא "חטאים", ובסוף הפסוק כתוב "… ורשעים עוד אינם". כיוון שייתמו החטאים – יעלמו הרשעים. עדיף שתבקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה – ולא ירשיעו עוד. ביקש עליהם רחמים וחזרו בשתשובה. (ברכות דף יא).
ההשלכות הנגזרות מההחטאה של הטוב נתונות בידי האדם.
במקום לבקש על הפעלת המנגנון האבולוציוני הקדום של חטא המוביל באופן בלתי נמנע לעונש מוות, ניתן לבקש על הפעלת יכולת הבחירה. אין תשובה אלא מתוך תודעה הבוחרת בחופשיות בטוב – אפשר לבקש על הבחירה בטוב – ומתוך כך מתוקנת הרשעה; מתוקנת אותה התנהגות שאינה מעלה את העולם אלא מורידה אותו – אותה התנהגות שהיא נגד המגמה.
יכולת הבחירה האנושית משנה את כל המערך של "חטא ועונש" ומכניסה לתוך המשוואה את האפשרות של תיקון באופן המוחק את הצורך בעונש: החטא יוצר רשעה – אך התיקון לרשעה לא חייב להיות מוות, הוא יכול להיות תשובה: "ותשובה ותפילה, וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה".
לכן, מתוך שהתעלותן של ישראל היא המנגנון האבולוציוני המרכזי של התעלות העולם – מכירים ישראל ביום הכיפורים בכוחו האינסופי של בורא עולם למחוץ ולרפא – ומבקשים, מתוך בחירתנו בטוב, מתוך שאנו מרפים מן החטא ומתקנים את דרכנו – לשוב אל הטוב והישר, לחזור מההמחצה שהחמצנו וההחטאה שהחטאנו ולשוב להיות טובים.
אנו מתוודים ומפרטים את החטאים כי במרכז המהלך כולו עומדת התודעה – תודעת החטא. הארנב לא מבין את הבעיה שגרמה לו להיטרף, אך האדם יכול להבין היכן פספף את הענין, היכן סטה מהדרך המתעלה אל הטוב – וכאשר הוא מפרט את החטא, הוא יוצר את המנגנון לשוב ממנו וללכת בדרך אחרת – מתוך בחירה. והכרה זו בחטא, תודעת ההחמצה ובקשת התשובה, מובילה אל הכפרה, אל "מודה ועוזב ירוחם". מידת הרחמים קורעת את רוע הגזירה ומכריזה על החירות לשוב בתשובה.