ארכיון חודשי: אפריל 2013

הרב (הראי"ה קוק)

הרב והמערב – 8 קבצים א טו

תורת הראי"ה קוק

הרב והמערב

שמונה קבצים א טו

בעברית קלה

המקור

מחשבות אודות

האידיאלים שבמקור ישראל הם האידיאלים של אחדות הכל – של שלמות המעשים והמידות, האמונה והמדע, האידיאלים שבמקור ישראל הם האוניברסליות והלאומיות, אהבת המולדת ואהבת האדם – ורק דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגברות ישע ימינו, מסוגל להוות כלי לאידיאלים אלו. הנקודה של ישע ימינו מצביעה על הצד העל-טבעי המתחבר עם הטבעיות של העם היושב על אדמתו, כפירוש המלבי"ם על הפסוק: (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ" (תהילים כ/ז'): "עתה ידעתי – ר"ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע"י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית. רק כי הושיע ה' משיחו – בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו – ממקום שהוא למעלה מן המערכת, בגבורות ישע – של ימינו – שהיא מיוחסת אל ה' בעצמו ואל ימין ה' עושה חיל למעלה מן הטבע" (מלבי"ם על תהילים פרק כ פסוק ז דרך א – חלק באור הענין). האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים, מחיים הם את הרוח, המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו. הזהויות החלקיות: הרפורמית, התופסת לה קצת שביבי דת ומתחככת עם גויים, הציונית, התופסת לה שביבי לאומיות ובוחלת באוצר האמונה, החרדית, המתנכרת ללאומיותה, והאוניברסלית, הנאחזת באידיאלים של החסד ללא גבולים, ללא דת וללא לאום – אין בהן כדי לשמש כלי לאידיאלים שבמקור ישראל – לכך צריך את כל הקומה: קרקע, מדינה, דת ואמונה, חסד וגבורה.

The Rav and the West

The Eight Files – A 15

English Translation Commentary
The ideals at the source of Israel are being gradually revealed. They revive the spirit that is ready to receive them in the very might of their thundering courage, and they demand their role to prepare vessels for them. Many vessels. Healthy souls of a fresh generation, sitting on its land and girded with the valor of salvation on its right. The Rav points to the way in which ideals find their expression and become manifest in the actions of the people. The allusion to right-handed salvation signifies the way in which the Messianic ideals, the inner force that is pushing reality from within, becomes manifest in the new vessels, the healthy generation sitting on its land.

גח לו גיבור

גח לו גיבור
מרחם.
גח לו גח לו
הלך
הלך
הלך
לא מצא
לא מצא
ואז
מצא
שיש
סתימה
שצריך לפתוח
ופתח
והפך
למקור
ונבעו
מעיינות
מעיינות
שזרמו
וחזרו
אל הרחם
ההוא
שנאטם
וחתם.

מחסום הבורות

תקנות חדשות מפחיתות בכוח את סכומי דמי הניהול שהחברות גובות ולמנוע מהן להעלות את שכר מנהליהן.
יוזמה נהדרת של הגוף המחוקק!
אלא שאחרי שלל תקנות מעוררות תקווה הבאות להגן על בעלי החסכונות מן העושק – באה הפיסקה האחרונה: "ההפחתה האמורה תהיה בתוקף לתקופה של ששה חודשים שבמהלכה לא יהיה ניתן להעלות את שכר מנהל הקרן. לאחר מכן תוסר המגבלה מתוך הנחה שתחרות חופשית תגרום לכך שדמי הניהול יתייצבו על רמה נמוכה משמעותית מזו המקובלת היום".
אכן תחרות חופשית – זה כשאתה יודע מי ומי במתחרים – ועל מה בדיוק התחרות, וגם יש לך גישה להיצע נרחב ויכולת להשוות.
כביכול הכל נגיש – במיוחד באינטרנט – אך ידוע שרוב האנשים אינם מתחילים לחקור במופלא אלא מתבייתים על הצעה אחת או שתים – והרי התחרות, אחרי הכל "חופשית" – ואם יש רמה "מקובלת" היום (על מי היא מקובלת?) הרי אפשר לחזור ולקבלה אחרי שתוסר העכבה המלאכותית של הפיקוח.
וחוץ מזה, מהו השווי של דמי הניהול?
ומהו זול?
מי קובע את הרף?
אם הזול הוא תמיד יחסי לתחרות – מתי הוא זול?
וכמובן שכל מה שכתבתי כאן הוא
ספקולטיבי
לחלוטין.
אם מישהו יודע על ירידת מחירי דמי הניהול
שיודיע!

מבט עיוור לים – שלוש קומות מוגפות

18022013279 (Custom)
שלוש קומות מוגפות
מפנות פנים זועפות
ורק בקומה השלישית, במרכז
רואים פתאום פתח מופרז
מן קשת כזאת מזרחית
חריגה ולא הכרחית.
לפי צינור הביוב הנכנס
זהו מטבח או אמבט.
אולי בזמן שטיפת כלים
אפשר בכל זאת להציץ לגלים?

18022013280 (Custom)
[הצילומים צולמו באותו מקום: טיילת בת גלים חיפה, בזווית של 180 מעלות זה לזה].

הרב (הראי"ה קוק)

הרב והמערב – 8 קבצים א יד

תורת הראי"ה קוק

הרב והמערב

שמונה קבצים א יד

בעברית קלה

המקור

מחשבות אודות

מאחר ודן הרב באמונה שקבלה את צורתה השכלית והיא משתרשת בזאת במעמקי הנשמה ומאחדת את הכל לחטיבה אחת – ממשיך הוא לדון בכחה של הנשמה, שבמעמקי גנזיה מושרשת אותה אמונה המאוחה עם השכל – להשפיע את האור שיחיה את העם כולו.
בעומק הענין – הרי בדיוק אותה השכלה פילוסופית שהרמב"ם הצליח לאחות עם ההשגחה – היא זו שהלכה ופוררה בסופו של דבר את אירופה ואת צורות אמונתה התמימות – והאידיאלים הנישאים שהסעירו את אירופה בתקופתו של הרב, בשכל המתעורר מקורם – השכל התובע את המוסר היותר עליון ומסרב להתפשר עוד על תקרובת המתים שהגישה הנצרות לאנושות משך כל ימי אירופה. ותכונת שכל מתעורר זה היא שבתביעתו הוא מוחק את הכל, עושה דה-קונסטרוקציה לכל, בוחל בכל – אך הניהיליזם הזה אינו "כי אם מעבר".

ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור, אשר יחיה את העם כולו להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקודש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת הכירה האומה את עצמה, היא מתגברת והולכת. דרך הזרמתה היא פורצת גדרים, היא מוחקת צורות של תמימות וחרדות רגילה, ולכאורה נשאר המצב איום, קרח מכאן ומכאן. אבל אין זה כי אם מעבר. תיכף אנו צריכים לגשת אל ההזרחה העליונה של אור החיים הנובע ממקורו הנשא, מרום מראשון, שיטביע בכחו צורה חדשה ואיתנה, יותר טובה ויותר ממולאה בגבורת קודש, מכל מה שהתמימות הבינונית והחרדות הכושלת יכולה לתן. כח החיים הולך וגובר – לאומיות אירופית גואה, סוציאליזמוס אינטרנציונליסטי לוהט, עזוזיות ניטשיאנית שואפת דיוניסיות – מכל צידי הרב "כח החיים הולך הוא ומתגבר" – והמשותף לכל תנועות חיים אדירות אלו הוא השכל המוזרם שם.
הרב מוסיף כאן על מה שהוא אומר ב"נשמות דתוהו" – ומתאר נשמתיות אידיאלית זו במונחים של גבורה ישראלית מיני קדם "בעת הכירה האומה את עצמה". ורוח נישאה זו, "פורצת גדרים" ו"מוחקת צורות של תמימות וחרדות רגילה" – והרי לך ניטשה – שאכן התיאור המתאים ביותר לתולדת פועלו הוא: "נשאר המצב האיום, קרח מכאן ומכאן" – אך הרב לא נשאר אצל ניטשה – שום פוסט-מודרנה מייאשת לא תצמח כאן, אלא ההיפך: "תיכף אנו צריכים לגשת אל ההזרחה העליונה של אור החיים הנובע ממקורו הנשא". – ומשם מאותו אור חיים הלקוח ממעקי הגניזה של הנשמה תוטבע הצורה האמונית על שאיפות אידיאליות אלה – צורה חדשה ואיתנה – שתמחה את המסמוס הפוסט-מודרני ותיצור קונסטרוקט חדש ואיתן במקום שהיה רק דה-קונסטרוקציה.

The Rav and the West

The Eight Files – A 14

English Translation

From the very secret depth of the soul we will take the light that will revive the entire nation and bring it to its feet. The life force is constantly increasing, and is forcefully creating its own paths. Yet, we must study the outline of its spirit. The aspiration to the supreme spirit of Kodesh is constantly growing – the spirit of Kodesh that appears as the spirit of heroes girded with divine power, of the kind we had in ancient times, when the nation knew itself.
As it flows it breaks boundaries, it erases forms of naiveté and normal religiosity, seemingly leading to a terrible state where you get the worse of both worlds.
But this is just a passing phase. We must immediately approach the highest shining of life’s light, radiating from the elevated source, the primary source, which will imprint in its power a new and sturdy form, better and more full with the courage of Kodesh, than anything that mediocre naiveté and failing religiosity can provide.

ארס פואטיקה

כמה צורמת וקופצנית
פתאומית
היתה הצהרתו המוזרה של דקארט
אני חושב
משמע
אני קיים
אחרי שהשקיע עמל
רב כל כך
להפריד את מחשבתו מכל
אני
ודמיין לעצמו
אינספור אמתלאות
מדוע מחשבתו כוזבת
והוא
אינו
בנמצא
כלל
פתאום הופיע לו "אני"
ויום
הפיקח בפילוסופים
שאין איש
יכול לו
מאז ועד עתה
(כולל התפארותו המגוחכת של קנט במהפכה קופרניקית כביכול)
אמר מייד
היי
מאיפה
בא כאן
אני?
ראיתי
רק מחשבות…
ויום ידע לומר דברים נכוחה
שלא מצריכים
ספקנויות קוטלות אני כלל
ואיך
הלקות הזאת
בקרטיזיאניות
רודפת
בכל פעם
שמנתקים את ה"נושא"
מה"נשוא"
או נכון יותר
מנתקים את מי שנושא את הנושא מהנושא
ושוכחים את
האני ההוגג את ההגיג בעת הגיגו
ואיך אפשר לנתק
בין החושב למחשבה בכלל
רק שכך למדנו
על כל מה שאנו יודעים על האוביקטיביות
שיש להפריד בין החוקר לחקירתו
בין ההוגה להגותו
בין הקורא לקריאתו
אבל הרי אין זה כך
ולולא איפוקו המתודולוגי של פסטר
אנא אנו באים
ואילולא אישיותו המרדנית משהו
של
אינשטיין
האם היה
מעז
לרשום אז
על המפית
את מה שסתר
מאתיים
שנות
חכמת ניוטון.
ערב פסח
קונצ'רטו מספר אחד לכינור של צ'ייקובסקי
ברקע
החדר הפוך מהכנות לפסח
וכזב הקטגורזיציות עולה בנפשי
ואני כותב
את הבלוג הזה.
הלזו יקרא
ארס פואטיקה?

ילד בוויטרינה

כשהייתי בא לבקרם
היו מראים לי את הילד בוויטרינה.
יפה. מסורק. מלאכי.
הם היו מוציאים אותו מהוויטרינה
ומושיטים לו את הכינור ואת הקשת.

הוא היה מנגן.

אחר כך
נשברה הוויטרינה
והוא הלך משם
מכוסה כולו
בשברי
זכוכית
ודם.
אבל לא מזכירים נזקים.
בשביל זה יש חברות ביטוח.

אתמול פגשתי אותו
ברכבת.
מהוסס בחאקי.
הוא סיפר לי
שזאת בעצם לא היתה ויטרינה
אלא מסך,
עליו היה מוקרן
כל השנים.
עכשיו הוא מנסה
לברר
את המסמן
שאחרי
המסומן.

הרב (הראי"ה קוק)

הרב והמערב – 8 קבצים א יג

תורת הראי"ה קוק

הרב והמערב

שמונה קבצים א יג

בעברית קלה

המקור

מחשבות אודות

מדוע דווקא הרמב"ם? כי הרמב"ם, כמו הרב, הצליח לאחות את כל חלקי הככר המחשבי שלו – את היד החזקה עם מורה הנבוכים, את ההשגחה המופיעה במסורת האיתנה המועברת ונמסרת בקבלה מהר סיני, עם השגות השכל היותר עליונות, המסוגלות להקיף גם את אבחנות המציאות של אריסטוטלס. שמח היה הרמב"ם שצורת ההשגחה קיבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת שהיא מבססת את חיי העולם היתה מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר, כשצורתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת. השמחה נובעת מעומק ההבנה שמעוף תובנתיו היותר עמוקות של השכל האנושי אינו אלא חלק מההשגחה העליונה – שאז גם השכל והשגותיו כבר אינם מפוצלים ומנותקים מכלל האורגניות של המציאות, כפי שהיה בפילוסוף של הכוזרי – אלא השכל עצמו הופך לא רק למכליל אלא גם לחלק אינטגרלי מההכללה הקוסמית.
כאשר האמונה מתאחה עם השכל ומקבלת ממנו את צורתה – הריהי מקבלת את תכונת השכל עצמו – להקיף הכל ולאחד הכל – ואז באמת צדיק באמונתו יחיה – כל חייו הם אמונה.

The Rav and the West

The Eight Files – A 13

English Translation Commentary
The Mimonides was happy when his perception of providence took the form of an intellectual progression. And this was indeed something to be happy about, because so long as this faith, which is the basis of the life of the world, lay there without any intellectual attribute, it did not merge with all the life waves of the wise mind , which strives for enlightenment.
But once it received its intellectual form into itself, it becomes rooted in the depth of the soul in all its spaces and depths, and man finds himself joyful that his spiritual form is unified into a single unit.
This is the inner depth of Jewish faith – that it does not reject the intellect and rationality in its search for truth. It is not the vague sensations of the numinous that create the depth of faith, but the unity of mind and emotion.
Though Christianity made some feeble attempts to rationalize itself – the main hallmark of its faith is the “Creo quia absurdum est” that runs from Tertullian at its very beginning – right up to Kirkegaard and ‘modern’ Christian faiths – spilling into existentialism. The mind ultimately cringes and faith is brought in to save the day by hoisting the crippled mind by its petard.

אותו עיגון במה שאינו בר-הפרכה, במה שסותר לכתחילה את ההגיון האנושי, עתיד להפוך כמעט לתו ההיכר של החשיבה הפילוסופית באירופה, עד ימינו. כך למשל, "דרידה החל לקרוא בעיון את שתי הדמויות שהשפיעו על סרטר יותר מכל, הפילוסופים הגרמנים, הוסרל והיידגר. הוגים אלו של תחילת המאה העשרים היו השפעות מרכזיות בפיתוחה והרחבתה של הפנומנולוגיה, הפילוסופיה של התודעה, שהתעקשה על כך התודעה היסודית שלנו נמצאת מעבר לטווח ידה של הוכחה רציונלית או עדות מדעית. היא נגישה רק לאינטואיציה. באמצעי זה בלבד, אנו מגיעים לבעיות המרכזיות של ההוויה, של הקיום עצמו. הבסיס לכל הידע שלנו, נמצא לכן מעבר להגיון ולמדע: הידיעה שלנו מעוגנת בתודעה"1. גישה שניתן לראות בעליל את יניקתה מתוך הנוצרויות שאחרי שליירמכר – ואכן דרידה, כקירקגור לפניו, רואה באבסורד את הבסיס לכל הבנה אנושית: "על פי דרידה, הידע שלנו ביחס לעולם, המבוסס על זהות, הגיון ואמת, נובע מתוך אפוריה (aporia), מתוך סתירה פנימית. גם כאן, קל מאוד להצביע על האופן בו סותר דרידה את עצמו בהקשר זה. אם נוכחותה של סתירה מערערת את תוקף הידע הלוגי שלנו, אזי ודאי השימוש שדרידה עושה בלוגיקה כדי לבסס את טיעונו, הוא לא פחות מעורער.
Ontotheology – the attempt to rationalize faith is now the bane of Christian thinkers.
האפולוגטיקה הכריסטולוגית של אינגרפיה2, למשל: לטעון שכל הביקורת המופנית כלפי הנצרות אינה אלא ביקורת נגד האלוהים של האונטו-תיאולוגיה, אך אלוהי הביבליה 'האל המתגלה בבשר' נותר כביכול ללא פגע, באשר אין הוא תולדה של השכל האנושי.
Not so the Hebrew faith – where the intellect is called upon to deepen and expand faith.
This is also the root of the debilitating effect WdJ can have on Judaism, in that it shakes the intellectual unity of Judaic faith – forcing many into a Christian like position of “faith beyond reason”.
1 Strathern, P. (2000). The Essential Derrida. Virgin Books, p. 6.
2 Ingraffia, B.D. (1995). Postmodern Theory and Biblical Theology: Vanquishing God’s Shadow. Cambridge University Press.