ארכיון הקטגוריה: תרגום

Bob_Le_Bricoleur

המתרגם הבריקולרי

ב"נפש הפרא" מתאר לוי-שטראוס את הבריקולר המיומן במלאכות רבות ויודע להרכיב דברים ישנים בדרכים חדשות ולהתאים את הפרויקט שלו למאגר סופי של חומרים וכלים.

לפעמים אני מעודד את עצמי
כמה חירותי
יוזמתי
ונאה
להיות מתרגם להשכיר
שהוא גם
משווק
מנהל חשבונות
תולש שערות
פס ייצור
בקרת איכות
ושירות לקוחות
אבל
אז אני
מתעייף
ושואל את עצמי
אם זכרתי
לספור את המילים
368
ויוספוביץ'
מאיית
יוספוביש
לך תבין
ומעל הוותיקן
הופיע
פתאום עב"ם
כבר
שלחתי
את
הרזומה
לגולדן-טראנס
אישור גופים ציבוריים
לגולדריץ'
פעולה, אופרציה או ניתוח?
ואיך,
ריבונו של עולם, מתרגמים
התחייבויות פיננסיות נגזרות בשווי הוגן דרך רווח והפסד
והאם להשאיר
Bricoleur
בצרפתית?

GRIMM

ישראלית מתחדשת

האם אפשר שהישראלית עוד תבצע הנשמה מלאכותית לעברית?
אנשי אגודת המתרגמים אוהבים להביא את גלעד צוקרמן לארועים. קהל היעד מורכב מאנשים שהעברית יקרה להם, ולכן הם מתרגזים כשאומרים להם שהישראלית ירשה אותה. מבחינת האגודה, עדיף מתרגם נרגז ממתרגם רדום. Continue reading “ישראלית מתחדשת” »

Some vicious jabs below the belt

I ran into this invigorating snapping match among philosophers:

(Quoted from: http://en.wikipedia.org/wiki/Jacques_Derrida)

Searle exemplified his view on deconstruction in The New York Review of Books, February 2, 1984;[103] for example:
“ …anyone who reads deconstructive texts with an open mind is likely to be struck by the same phenomena that initially surprised me: the low level of philosophical argumentation, the deliberate obscurantism of the prose, the wildly exaggerated claims, and the constant striving to give the appearance of profundity by making claims that seem paradoxical, but under analysis often turn out to be silly or trivial. ”

In 1983, Searle told to The New York Review of Books a remark on Derrida allegedly made by Michel Foucault in a private conversation with Searle himself; Derrida later despised Searle's gesture as gossip, and also condemned as violent the use of a mass circulation magazine to fight an academic debate.[104] According to Searle's account, Foucault called Derrida's prose style "terrorist obscurantism"; Searle's quote was:
“ Michel Foucault once characterized Derrida's prose style to me as "obscurantisme terroriste." The text is written so obscurely that you can't figure out exactly what the thesis is (hence "obscurantisme") and when one criticizes it, the author says, "Vous m'avez mal compris; vous êtes idiot' [roughly, "You misunderstood me; you are an idiot"] (hence "terroriste") ”

In 1988, Derrida wrote "Afterword: Toward An Ethic of Discussion", to be published with the previous essays in the collection Limited Inc. Commenting this critics in a footnote he questioned:[104][105]
“ I just want to raise the question of what precisely a philosopher is doing when, in a newspaper with a large circulation, he finds himself compelled to cite private and unverifiable insults of another philosopher in order to authorize himself to insult in turn and to practice what in French is called un jugement d'autorité, that is, the method and preferred practice of all dogmatism. I do not know whether the fact of citing in French suffices to guarantee the authenticity of a citation when it concerns a private opinion. I do not exclude the possibility that Foucault may have said such things, alas! That is a different question, which would have to be treated separately. But as he is dead, I will not in my turn cite the judgment which, as I have been told by those who were close to him, Foucault is supposed to have made concerning the practice of Searle in this case and on the act that consisted in making this use of an alleged citation.”

In the main text he argued that Searle avoided reading him[106] and didn't try to understand him and even that, perhaps, he was not able to understand, and how certain practices of academic politeness or impoliteness could result in a form of brutality that he disapproved of and would like to disarm, in his fashion.[107]

I believe it is game, set and match to Derrida

איך זוכים בכפרת עוונות

סבתי היתה תמיד נאנחת ואומרת משהו כמו: "עס זול זיין פאר דיר" – כלומר: כל מה שאני סובלת עכשיו, שיהיה בשבילך… או במילים אחרות: "כפרה עליך". לא אכנס לשקע הקל שנטל האשמה של קשישה למודת סבל יכול ליצור במערך הפסיכולוגי של ילד בשנותיו ההתפתחותיות – אלא אעסוק דווקא בפן אחר של הרעיון הזה של משמעות הסבל: טעויות שרק מתרגם יכול להסתבך בהן, וכשהן קורות לו גם עם כל הזהירות שבעולם, אי אפשר לחמוק משאלות גורליות של תיאודיציה.

הכל החל בנעימות רבה.

לקוחה שתרגמתי עבורה צוואה לאנגלית, חזרה אלי חודשיים אחר כך, וכפי שנוהגים רבים לעשות, המשיכה את התכתובת הקודמת שלנו.

נושא הדוא"ל: Re: תרגום עברית אנגלית, צוואה.

תוכן הדוא"ל: זמן לעוד תרגום יש לך? אלף מלים, צוואה (כללית) מאנגלית לעברית, אין דחיפות.

נו, אין דחיפות? מילות קסם.אז למרות שיש לי כבר ארבע עבודות לוחצות ולחוצות על השולחן, קדימה. עניתי: בעקרון תמיד אפשר להוסיף עוד אלף מילים, אבל הייתי רוצה לראות את זה קודם.שימו לב לזהירות, פרי נסיון ארוך ומר:  לא מאשרים פרויקט לפני שרואים את החומר!.

כמובן, עונה לי הלקוחה, אני שולחת לבדיקתך. אהה… כמה תיקונים. יש יותר מלים, אבל מצד שני, זה כבר תורגם על ידינו ו… פשוט לא היה מרוצה. אז אני משנה את העבודה – בדיקה של התרגום הקיים.
למייל צורפו שני קבצים:

בדיקה? לא אצלי. מייד עניתי באדיבות ובתקיפות:

אני מתנצל, אבל אני לא עושה הגהות/עריכה וכו' (חוץ מדברים שאני מתרגם בעצמי לפני שליחתם כמובן).

אך הלקוחה החביבה שלי לא התרגשה מאנינותי וכתבה לי בחיוך (עם סמיילי):
אז אני מניחה שהפעם תצטרך…
לתרגם את זה מאפס.
Smile
טוב נו. תרגומים זה אנחנו.
החומר היה לא פשוט. ביטויים הלכתיים רבים שהיה צריך לתרגמם וחלקם לא ניתנו להיתרגם כל צורכם – בקיצור מסוג התרגומים שיתרונם הגדול הוא שהם מוציאים אותך למרחבי האינסוף הקיברנטיים בחיפוש אחר הידע שחסר לך  ומאפשרים לך לחוות שוב את התענוג הנפלא של הקשר המיידי עם מחשבותיהם של בני אדם.
החסרון כמובן הוא שהם לוקחים הרבה זמן, ובזמן שאתה גולש, ריצפת הייצור מושבתת…

טוב, מהון להון, התרגום בוצע וסופק בליווית חשבונית פרופורמה נאה בסך נאה:

עכשיו יהיה לי מה להוריש לילדים…

אבל, שעתיים אחר כך:

היי שחר
הסתכלתי במה ששלחת ונדהמתי.
התרגום היה אמור להיות מאנגלית לעברית כפי שכתבתי במייל המקורי מ-25 באפריל (שעה 08:06).
הקובץ בעברית היה התחלה של תרגום, שבוצע על גבי גרסה אחרת של צוואה, ולא היינו מרוצים ממנו (מהתרגום).
לכן, כפי שסיכמנו, העברתי אליך את הקובץ המקורי באנגלית, לתרגום מחדש. (אמרת שאתה לא מתעסק בעריכה).
האם עצם העובדה שהקובץ העברי היה בליל של פסקאות בחלקו לא העלתה אצלך סימן שאלה??
בכל מקרה העבודה הייתה תרגום מאנגלית לעברית ולא מה ששלחת.
 אנא עדכן אותי בהקדם האפשרי מתי תוכל העבודה להיות מוכנה?
(כמובן שכעת כבר יש כאן דחיפות).
אוי וויי!
מסתבר לא רק שבצעתי בכיוון הלא נכון – אלא גם טחנתי "בליל של פסקאות" בלא למצמץ (האמת זו לא פעם ראשונה שלקוח שולח אלי טיוטה לתרגום, וחשבתי שאני די גאוני בזה שהפכתי את הבליל הזה לאנגלית קריאה ומרהיבה שתמצתה את הרעיון בלא לפגום בפשט….)
ודחיפות?! בינתיים כבר נדחסו לי העבודות על השולחן לכדי דבשת המחכה לקש.
ניסיתי איזה נסיון מהוסס ומבוהל לשכנע את הלקוחה שהאנגלית ששלחתי לה היא מוצר מפואר שראוי אולי לאמצו גם אם אין צורך בו. אולי היא תוכל להשתמש בזה כסכין לפתיחת מעטפות או כמשקולת לניירות…
"מצטער לשמוע שקרתה טעות כזאת. למען האמת, לפני שהתחלתי לתרגם העפתי מבט נוסף במייל כדי לוודא: האם ראית את הכותרת של כל המיילים שלנו? כולל המייל הנוכחי?
יתרה מזאת, העברית היתה עשירה מאוד במובאות ומקורות הלכתיים – כך שלא ניתן היה לשער שהמקור הוא אנגלי. בקיצור: את בטוחה?

לקוחתי ענתה מייד: "בטוחה ביותר ממאה אחוז". תסתכל במייל הראשון ששלחתי אלייך בהקשר לתרגום הזה. אחרי זה הנחתי שכיוון התרגום ברור ומובן".

אל תחשבו שלא הסתכלתי בתקווה מהוססת במייל הראשון – ואכן….

טוב נו, מה לעשות, לא נותר לי אלא להשליך יהבי על העקרון הוותיק (ומלא התקווה): מודה ועוזב ירוחם.

אכן צדקת! כתבתי ללקוחתי המאוכזבת. קבלי את התנצלותי. הכותרת של המייל הטעתה אותי. הבעייה היא שיש עלי עומס עבודה גדול למדי כרגע. מה המקסימום שאת יכולה לתת לי מבחינת זמן כדי לסיים את התרגום לעברית?

הלקוחה נתנה לי יומיים. תרגמתי לעברית, באוזניים שמוטות. ביטלתי את החשבונית הנאה והחלפתי אותה במעט פחות נאה ממנה
מוסר השכל?
1. אל תסתכל בקנקן (הנושא של המייל) אלא במה שיש בו: (המייל עצמו).
2. כשיש לך שתי ורסיות באנגלית ובעברית – שאל שוב את הלקוח ומחק מייד את הבלתי רלוונטית.
3. גם אם אתה זהיר כארנב בשכונה של חתולים, יש דברים שבשטף העבודה והחיים קשה למנוע אותם.
והתיאודיציה:
יש צרות גדולות יותר מלעצבן לקוחה, לבצע פעמיים את העבודה ולמחוק חשבונית בת 1,000 ש"ח, אם זה קרה לך – שיהיה לכפרת עוונות.

הגיגים על כוחו המתמיר של הכסף

כסף מתמיר ערך בצורה שקופה. הערך המיוחס לפעילויות ומוצרים, למעשה הערך המיוחס לעצם תוצר החיים של אנשים, מותמר לכסף באופן המאפשר לאחרים להתחלק בערך זה. העלמה אֶמֶט מלמדת כתת מאותגרים הממוקמת בתוך בית ספר רגיל בעקבות מיינסטרימינג. המשכורת שהיא מקבלת מתמירה את ערך פועלה הנמרץ למדיום שקוף של ערך קונצנזואלי המאפשר לה להמיר את ערך פועלה בערך פועליהם של אחרים. מפעל ההפצה של בעל המכולת השכונתי מותמר לכסף באמצעות ההזנה שהוא מקבל מערכה המותמר של העלמה אמט, וכל מוצר ומוצר בחנותו נושא בחובו את התמרת ערכם של חקלאים מחוספסי כפות, קוצרים שחומי עורף, טוחנים חנוקי ריאה, אופים כבדי עפעפיים – בוזקי קלציום פרופינט עליזים, ונהגי בוקר ישנוניים. הכסף השקוף חותך את כל הקאסטות ומחבר בין כל היחידים בהסכמה אילמת של אמון מוחלט שהמספרים הללו הם בעלי ערך. שהמספרים הללו המרצדים להם בין מסך למסך אינם אלא הערך המותמר השקוף של חייהם.

נוזלי החיים השקופים של כסף זורמים בנחת לכל הכיוונים, מגיעים לעומק חייו של כל אדם – זורמים ממנו ואליו בשצף קצף. יש שמאגר כספם קטן ומרווה אך בקושי – אך גם הם מושקים ומשקים, מעבירים הלאה את ערך החיים האנושיים שניתן בידיהם.

קיצבה של ביטוח לאומי אינה אלא ערך החיים הקולקטיבי של האומה המחולק ליחידים במנות קטנות ומשמר את הווייתם כחלק מהקולקטיב. מאין באה ולאן הלכה קיצבת הביטוח הלאומי? היא באה ממתמירי ערך נמרצים או מהלוואתם של מתמירי ערך קולקטיביים אחרים – והיא הולכת וחוזרת אל בעלי הדירות, יצרני המזון, ופה ושם איזה איל הון של נעליים.

לעיתים מצטברת בריכה גדולה של נוזל החיים השקוף הזה בידי אדם אחד, שהמספרים המרצדים על הצג שלו, מקבלים עוד כמה אפסים מימינם. ואפשר שאיש כזה יעביר את הערך המותמר שהצטבר בידו אל מקום רחוק הנמצא מחוץ למעגל המקומי של קישוריו החברתיים, מחוץ למדינה הספציפית שערכי חיי אנשיה מותמרים לכספה המקומי.

הוא ממיר את הערך שבידו לאחד המטבעות הנסחרים – ממיר לסכומים הלקוחים מערכה הקולקטיבי של מערכת החיים האמריקנית – ומשקיע את זה בחברת תרופות אירופית (עם סניפים גלובליים) המייצרת זריקות נגד איידס אותן הוא מחלק באפריקה התת-סהארית. ממיר את ערך החיים הזה בחייהם הממשיים של מליוני ילדים.

הכסף הוא נוזל דם המשקה את העולם האנושי בערכו, אך ערכו אינו אלא נגזר מהאמון שנותנים בו אנשים – האמון שהם מאמינים בערכו משמר את ערכו, ובכל יום ויום מתנודד ערכו בהתאם לאמון שנותנים בו. מדינות נחלשות, דירוג האשראי שלהן יורד, כספן נחלש וערכו יורד – ואם ירד מספיק יהפכו מדינות אלה למקום מועדף להקמת מפעלי מזגנים – ויש מדינות, כמו סין, המשמרות את ערך כספן נמוך בכוונה – כדי למשוך את הזרם הגדול של הערך ממדינות אחרות.

בונה אתרים משופם מקאלקאטה מקבל עשרה דולרים לשעה ממעצבת אתרים מאובזרת מטורונטו שמקבלת מאתים דולר לשעה מיוסל'ה גוטנביינדר שהחליט סוף סוף לשווק את הגלנטריה שלו גם במונטריאול. ערך החיים של אחותו עטויית הסארי של בונה האתרים מקאלקאטה שעובדת במתפרה של גוטביינדר יותמר מכאן לכאן, ללא מגע יד אדם. וכל מי שהמספרים יעברו דרך צגו, יאמין שמספרים אלה מייצגים את הערך המוסכם שלהם. מי הסכים? כוחות השוק. עדת המאמינים הסכימה שזהו הערך וכולם אמרו אמן והמירו את מרשרשיהם לכרטיסי פלסטיק.

הזרימה של הכסף מתמירה את הערך מנקודת השפע אל נקודת השפל וחזרה. יצרן מזגנים גרמני מגלה שעלות ייצור המזגן בגרמניה (גם עם כוח אדם תורכי זול) עומדת על 100 מארק. ייצור אותו מזגן בגאנה יעלה רק 50 מארק. ברור שעדיף לו להעביר את העבודה לגאנה – שם יקבל תמורה בעד כספו – ולמכור אחר כך בגרמניה שם כוח הקניה חזק – ואפשר לגבות מחיר גבוה – אך ככל שיותר מזגנים ייוצרו בגאנה תעלה שם רמת החיים ועלות השכר כבר לא תהיה כה זולה… והגרמנים שייצרו את המזגנים עד כה. טוב נו, יצרן המזגנים הרי משלם ביטוח לאומי. החברה תישא אותם על גבה הרחב בתוך הכיס הקבוע של האבטלה במדינות המתועשות. וחוץ מזה, יהיו ודאי כמה פועלי מזגנים לשעבר שיפתחו בלוג באינטרנט בו יכפישו בשפה פואטית וחריפה את בעל המפעל וירוויחו כמה פפנינג מאדוורדז של גוגל.

מסבכים את החיים

אחד המסעות השבוע, הוביל אל מכונת "רוב גולדברג": המצאתן של דרכים מסובכות לעשות דברים פשוטים. על כך יאמר: "מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור" (משלי כא ה) – ובכל זאת, יש משהו ביצירתיות הזאת, שאינה הולכת לשום מקום, שהיא האנושי בהתגלמותו: לא הכל פונקציונאלי וגם בדיספונקציונאליות יש הרבה יופי והומור. הנה תרגום של מאמר הויקיפדיה על פרופסור באטס והמפית האוטומטית:

המפית האוטומטית מופעלת כאשר כף המרק (A) מובאת אל הפה, ובכך מושכת חוט (B) המושך מצקת (C), המשליכה קרקר (D) אל מעבר לתוכי (E). התוכי המזנק אחר הקרקר, גורם להטיית המוט (F) עליו הוא יושב ולשפיכתם של זרעים (G) לתוך דלי (H). המשקל שהתווסף לדלי גורם למשיכת חבל (I), הפותח ומדליק באופן אוטומטי מצית (J) שגורם לשיגורה של רקטה (K) המושכת מגל (L) החותך חוט (M) ומאפשר למטוטלת שאליה מחוברת המפית לנוע הלוך ושוב ולנגב את הסנטר.
כמובן, ודאי שמתם לב לכך שכל המתקן המתוחכם הזה יושב לו על  ראשו של הפרופסור הנכבד.

Amazing mazes

A translation dealing with the mathematical properties of mazes and labyrinths led to the discovery of some amazing mazes braved by thousands of rodents.
The Barnes Maze where rodents seek shelter from the blazing exposure of a rotund tundra. Run little rodent run.

And here's a nasty one. It's called the Morris Water Maze. Here's the gauntlet: "… a rat or mouse is placed into a small pool of water—back-end first to avoid stress, and facing the pool-side to avoid bias—which contains an escape platform hidden a few millimeters below the water surface… When released, the subject swims around the pool in search of an exit…"

Just keep your head above water Herby.

However, "… it was suggested that mice did not actually aim to find the platform, but simply waited until the technician rescued them…" heh, heh, heh.

Last but no least we have the elevated plus maze (EPM) which is a rodent anxiety maze. Turn about fair play – at last the rats are the anxious ones. We had a rat in the house once and my teenage daughter became so 'anxious' that she badly injured her ankle in her desperate flight from the house.