ארכיון חודשי: אוקטובר 2011

קישורים לאתרי אבולוציה

קיימים אינספור אתרים העוסקים באבולוציה, להלן מובאים כמה מהם:

  1. אתר נאה ביותר של אוניברסיטת הארוורד מציג את האבולוציה הקוסמית מהמפץ הגדול ועד לאנושות.
  2. אחד החביבים עלי הוא אתר העוסק בקרע בין "דת למדע" (שמבחינתנו אינו רלוונטי, באשר האבולוציה "מדע" היא הקריטריון לאמונה "דת"), אתר "דיבורים על מקורות" (Talk-Origins).
  3. אתרים העוסקים ספציפית באבולוציה אנושית, על פי ממצאים ארכיאולוגיים וכתיאור של הרצף

 

נצרות ואבולוציה

לנצרות תפקיד ייחודי במהלך האבולוציוני של הופעת הרב-אדם ישראל.
הנצרות מפוררת את האחדות – ושבה אל היחיד הפאגני.
תפקידה החיובי הוא כאנטי-תזה חשובה וכזרז לגוף הישראלי המתהווה.
כמו נגיפים המאיימים על הגוף בפירוק, הבאים להפריד את תאיו וליזון מבשרו – אך מביאים להשתכללות מתמדת של המערכות החיסוניות ולהתפתחות אבולוציונית של הגוף – כך הנצרות פועלת כלפי היהדות.
לחסן ולחדד את היכולת של כל יחיד ויחיד, כל תא ותא באורגניזם הישראלי.
לגבש ולצרף את האחדות הישראלית, להביא למצבים בהם מתעוררת האחדות של האורגניזם הרב-אנושי ישראל לכדי מסירות נפש – עד כי כמו בהתקף אנאפילקטי, כל יחיד ויחיד מוסר את נפשו למען הכלל, למען האחדות.

שחר פלד

מאז ומתמיד, היתה עבורי האבולוציה עיקר האמונה.
הפלא הגדול של התרוממות מתוך המרק הבראשיתי, מתוך המפץ הגדול, מתוך אינספור יצורים זעירים, פרוקריאוטים ואוקריאוטים, אינספור צורות בעלות אינספור זרועות, מיחושים, יונקות ומשושים, אל יצורים מעופפים, זוחלים ויונקים, יצורים פרוותיים ומתוקים, עצבניים וארוכי ניבים – כל השפע האינסופי של החיים על פני כדור הארץ – הפלא הזה היה עבורי התגלות האלוהי – עדות מפעימה לדינמיות של כל הדברים, לתקווה הנוראה שמה שהיה אינו מה שיהיה, כי מה שיהיה הוא חדש ונפלא ומשוכלל יותר ממה שהיה – כי העבר מקופל בתוך ההווה וצופן בתוכו את העתיד. התא היחיד, מקופל בתוך הגוף הרב-תאי מנוסס רעמה ושואג את רעבונו יחד עם אחיו התאים. השלמות הולכת ומשתכללת, מופיע צורות על גבי צורות, פרחים על גבי פרחים – ועל כל זה ניצב האדם, והנה הוא בעל כושר שלמות מודעת, בעל יכולת אמיתית לעלות בעצמו מדרגות של התפתחות. להיטיב את עצמו, להתפתח, לעלות ולהתעלות.
לפני כעשרים וחמש שנה, נפגשתי עם האמירה הבאה של הראי"ה קוק:

" …דווקא ההתפתחות ההולכת בקישור כל כך נמרץ, ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון, ואינה סרה ממסילתה, היא המורה אותנו על ההבטה מרחוק, עד אין תכלית, ועל תכלית נועדה לכל ההויה… מאחר שהכל הולך למגמה הרי עין צופיה על כל, ומאחר שהכל מתעלה, ויש בשכלולו של האדם את עצמו ואת עולמו  גם כן כדי להעלות מדרגות, הרי הוא עושה בזה ממש את רצון קונו…".  (הראי"ה קוק, "ההתפתחות המתעלה", אורות הקודש חלק ב').

 פעולתו של האדם אינה אלא המשך שכלול העולמות שהתחיל במפץ הגדול והמשיך מעלה מעלה ביצור שפל לעליון – וכאשר האדם עולה מדרגות, הרי הוא ממשיך בכוחו וברצונו את מגמת האבולוציה – ומאחר והאבולוציה היא ההשתקפות הברורה של רצון ה' – הרצון להתעלות העולם – הרי שהאדם עושה בזה את רצון קונו.

התורה היא המחליפה הגדולה של הברירה הטבעית. לא עוד כוחות של דין המפתחים את העולם באמצעות לחץ בלתי פוסק של איומי חיים – אלא תורה גדולה ורחבה המרוממת את האדם ממורשתו הביולוגית אל ייעודו האלוהי.

 

ביאור דברי המהר"ל מפראג על פי האבולוציה

המהר"ל מפראג – ספר דרך חיים – הקדמת המחבר

כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו'). האדם אשר ברא השם יתברך על האדמה סוכתו ענן וערפל, עד שהוא יושב בחושך ולא אור הוא הגוף העכור והחושך אשר מכסה עליו, עד כי נלאה למצוא הפתח הפונה קדמה שיהיה דרכו נוכח ה'. ואף אם זוהר השכל ונצוץ שלו לו לעינים להורות לו הדרך אשר ילך בו, אין הדבר הזה רק מה שראוי לאדם לעשות מצד שהוא אדם שנתן לו הש"י השכל אשר הוא נר מאיר, ובהלו נר השכל על ראשו ידע מה שיעשה מצד שהוא אדם לא במה שבחר הש"י בו, כמו שהם ישראל שבחר הש"י בהם מכל העמים ודבר זה הוא למעלה מן השכל האנושי.

הביאור על פי האבולוציה

גוויית היונק, כל המערכות הביולוגיות שהן התשתית של האדם, הן עכורות ומחשיכות את הדרך בפני נשמתו המאירה של הרב-אדם. נטיות גנטיות, צרכים גופניים, תאוות, התמכרויות, יצרים, רגשות סוערים – מסתערים על היחיד מכל עבר ומאיימים להטביעו תחת מורשתו הביולוגית.
אותה רוח ממללת, אותה יכולת אנושית מובהקת היוצרת את הקישור בין אדם לאדם – המאפשרת שיתוף פעולה, הבנה, אמפתיה ואיחוד הכוחות – מתערערת מול הסתערות רבדי המורשת הביולוגית. עד כי נלאה למצוא הפתח הפונה קדמה שיהיה דרכו נוכח ה'. הפתח נוכח ה', הוא ההתעלות אל מעבר לרובד הביולוגי אל המגמה הפנימית של האבולוציה עצמה, אל האידיאל האינסופי הקורא לאדם לעלות את המדרגה האבולוציונית הנוספת של שלמות הרב-אדם: יחידה תרבותית מוסרית ומעולה המרוממת את כל יחידיה.
אמנם, כחלק התשתית הביולוגית הזו ניחן האדם בשכל, בהבנות ותובנות המאפשרות לו להבחין בשלמות ולשאוף אל התיקון העצמי. אך שכל זה אינו אלא התמצית והפסגה של המהלך האבולוציוני המסתכם באדם. האינטליגנציה של השימפנזות, במיוחד מזן בונובו נודעה לתהילה, ואפילו לימדו אותן לדבר בשפת אלמים והן מסוגלות להביע את מחשבותיהן הפנימיות – אך זהו רק מצד האורגניזם המפותח – האורגניזם שהוא פיסגת התפתחות החיים עלי אדמות עד כה, שהוא הפיסגה של התפתחותם של היצורים הרב-תאיים, שהחלו דרכם לפני כשש מאות מליון שנה, וגולת הכותרת שלם היא הופעת האדם – האדם שהוא אבן הבנין של הישות האבולוציונית הבאה: הרב אדם.
לכן, כותב המהר"ל: ואף אם זוהר השכל ונצוץ שלו לו לעינים להורות לו הדרך אשר ילך בו, אין הדבר הזה רק מה שראוי לאדם לעשות מצד שהוא אדם שנתן לו השם יתברך השכל אשר הוא נר מאיר, ובהלו נר השכל על ראשו ידע מה שיעשה מצד שהוא אדם לא במה שבחר השם יתברך בו
האדם באשר הוא אדם פועל כאורגניזם משוכלל בעולם, ושכלו מנחה אותו מצד שהוא אדם. שכל זה נמשל ל"נר", אור קטן ובודד הזורה מעט אור על סביבותיו – אך אין בו כדי לעמוד על שורש המגמה – אין בו כדי להבין את תביעת האבולוציה מהיחיד לחבור אל הרב-אדם – אין בו כדי להראות לו מה שבחר השם יתברך בו. לשם כך, צריך תורה – לשם כך צריך את המערך השלם שהוא נעלה מהשכל האנושי, והוא האמצעי להעמדת הרב-אדם על רגליו. הרב-אדם ששמו ישראל – שהוא עולה מתוך העמים כמי שמכיר את בוראו, כמי שמכיר את המגמה, ומבין את ייעודו כשלמות אחת, כישות נבדלת מכל העמים, שכל מגמתה היא היות גוי קדוש, עשות צדקה ומשפט. ורק התורה יכולה להנחות את היחיד האנושי אל המעשים והמחשבות מצד מה שבוחר הקדוש ברוך הוא, מצד המגמה האלוהית המתגלה במודע לעם ישראל ומורה לו מה יעשה מצד מה הרב-אדם: כמו שהם ישראל שבחר השם יתברך בהם מכל העמים ודבר זה הוא למעלה מן השכל האנושי.

 

ולכך אל דבר זה שילך אחר בוראו ולהיות דבק עם הש"י וכדכתיב (דברים י"ג) אחרי ה' תלכו ואותו תעבודו ובו תדבקו, אין כח במאור הזה שהוא השכל להאיר דרכו אשר עליו מה שיש לו ללכת אחר בוראו. ואיך אפשר דבר זה שיהיה המאור הזה הוא השכל הבוחר הדברים הראוים אל האדם במה שהוא אדם, רק הדבר הזה הם מעשים הרצוים אל הש"י ומה שמרחיק האדם מן הש"י אשר בחר בו, עד שבזה יוכל האדם להגיע אל הצלחתו האחרונה ולהיותו דבק בו ית', ודבר זה הוא למעלה מן השכל. לכך המאור אשר הוא להגיה חושך האדם אשר יושב בו הוא התורה והמצוה, וזהו דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ר"ל כי הם בלבד המאירים לאדם בחשך עד שהלילה כיום יאיר. ופירוש נר מצוה ותורה אור, ר"ל כי המצוה דומה לנר אשר האור שלו אינו אור גמור בלא גוף, רק האור נתלה בגוף הוא הפתילה והשמן וכלי המקבלים האור הזה, ואינו אור מופשט מן הגוף שיהיה אור בהיר רק עומד ונתלה בדבר שהוא גוף ובשביל כך אינו אור בהיר, וכך המצוה היא המעשה אשר יעשה האדם על ידי כלי הגוף, ובמעשה אשר יעשה האדם בעל גוף דבק בו האור האלהי מה שמעשה הזה מעשה שכלי אלהי מצות בוראו ורצונו של הש"י לכך המצוה נקראת נר. אבל התורה נקראת אור כי האור אינו תולה בדבר אבל הוא מופשט מן הגוף לגמרי, ולפיכך התורה דומה לאור בהיר.

אבולוציה ואמונה

מגמת האבולוציה – גילוי אלוהות

האבולוציה – ההתפתחות מיצור נחות ליצור עליון – היא השער לאמונה.
כיצד אפשר שחי יצמח מחומר דומם?
כיצד אפשר שאדם יצמח מיונק אילם?
כיצד אפשר שישראל יתייחד מתוך האדם?
כאשר מבינים שההתפתחות היא עובדה. כאשר מקבלים את הגילויים המרעישים אודות התפתחותם של היצורים, אודות טריפת הקלפים הגנטית שבכל דור ודור – חידות חדשות מופיעות.
כשאין מתעקשים לפרוך את הטיעון התיאולוגי או לקבלו – אלא מסתכלים בעובדות נכוחה, נחשף המסתורין:
יצור מתגלגל ביצור
ככל שהיצור מאוחר יותר כך הוא משוכלל יותר
יש מגמה לאבולוציה – ומגמה זו מצביעה על גילוי האלוהות.
מגמה זו מצביעה על העולם שכל עניינו הוא תיקונו.
עולם שואף שלמות, עולם הולך ומשתלם.
משלמות אינסוף, נברא עולם משתלם, עולם הולך ומתעלה אל שלמות אינסוף.
שלמות – השתלמות – שלמות: מהאינסופי אל הסופי אל האינסופי.

התורה על פי האבולוציה:

עניינו של האדם עלי אדמות – הוא עניין הנשמה שנפח הקדוש ברוך הוא בגווייתו של יונק.
אונקלוס מתרגם ומסביר שנשמה זו היא "רוח ממללא" – כלומר היכולת לדבר, הרוח המדברת המייחדת את האדם מכל עולם החי.
אכן, האדם עם היותו יונק הוא אבן הבניין של המדרגה האבולוציונית הבאה – הרב-אורגניזם, הרב אדם. עולם החי הלך והתפתח עד לפסגת היצורים הרב-תאיים החברתיים והחושבים – ועתה, מופיע האדם – שהוא הקפיצה הבאה באבולוציה – יצור החי בחברה, יצור מחולל תרבות – יצור ששפתו מחברת את פנימיות מחשבתו עם פנימיות מחשבתם של אחרים, ששפתו מייצרת עבורו את האפשרות לאגור את מחשבותיהם ונסיונות של מליוני רבבות יחידים – לכדי מאגר ידע עצום, לכדי תשתית התנהגותית ותרבותית שכל אחד מהיחידים יונק ממנה.
האדם הוא קפיצת המדרגה האבולוציונית אל האבולוציה התרבותית, אל היכולת של אורגניזמים נבדלים לשתף פעולה כאורגניזם אחד שלם.
אלא שיכולת זו היא יכולת מסוכנת ועוצמתית ביותר. כאשר מליוני אנשים פועלים יחד במגמה משותפת הם באמת יכולים להזיז עולמות – והמטרה, היעד של הזזה זו – הם בעלי חשיבות עילאית לשבת ולחסד. כאשר מליוני אנשים נחושים לעשות מלחמה – הקורבנות יהיו אף הם במליונים, כאשר מליוני אנשים נחושים לשמור על הסביבה, יש ביכולתם להבטיח את הישרדותו של כוכב הלכת שלנו. לטוב ולרע, לשבט ולחסד – לשפה המדוברת יש את הכוח להעביר רעיונות, ללכד אנשים, לעורר רגשות, להכתיב מגמות – ולאחד אינספור יחידים לכדי רב-אדם הפועל במלוכד להשגת מטרות, כפי שהאורגניזם של היחיד מגייס את כל התאים המרכיבים את גופו למימוש רצונותיו.
הכוח הממנף את הקוסמוס – הוא כוחו האינסופי של חי עולמים, הקדוש ברוך הוא, שם הוויה, שהוא היה, הווה ויהיה והוא המחולל את המהלך העצום המרומם את העולם מהמפץ הגדול ועד היום.
עם עלייתן של הציווילזציות מתוך חברות הציידים לקטים של האדם הקדמון, הופיע לראשונה בורא עולמים בפני הרב-אדם האנושי, עת התקבץ לו עם ישראל, שש מאות אלף איש בתחתית ההר וחזה בהתגלות האלוהים כאיש אחד בלב אחד. וזהו סודה של התורה, שעניינה עיצוב אישיותו ומגמתו של הרב-אדם – גוי קדוש שכל עניינו לעשות צדקה ומשפט, ישות רב-ישותית שהיא המדרגה האבולוציונית הבאה.
התורה היא המפתח להמשך התפתחותו האבולוציונית של הקוסמוס – באשר היא פונה ישירות אל תודעתו של האדם, של היחיד – ומלמדת אותו כיצד לחיות בתוך עם – כיצד להיות חלק מהרב-אדם באופן שרב-אדם זה ירדוף צדק וישאף לשלמות כגוי צדיק.
התשתית של האדם, של הרב-אדם, הוא היונק – וכפי שגוף האדם מבוסס על תאים נבדלים שלמדו לפעול יחד באורגניזם אחד – כך מבוסס גופו של הרב אדם, העם, היחידה התרבותית הרב-אנושית, על היונקים הנבדלים שהם היחידים.
התורה היא המפתח, היא המערכת ההורמונלית, העצבית, השרירית, השלדית שמאחדת את יחידי העם לכדי שלמות אחד לכדי עם אחד, ולכן כל מגמתה היא טיפוח היחיד והחברה לכדי שלמות ואחדות של גוי קדוש.