ארכיון חודשי: פברואר 2014

Truth

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הכללה מתכללת

ההכללה הולכת ומתכללת בתהליך התפתחותי רעיוני. הוודאות הולכת ומתכוננת וה"ההשערות" הולכות ומתאששות.
התפיסות הקודמות לאמונת ישראל הן הכללות חלקיות, בדיוק כפי שהפיסיקה לפני ניוטון חלקית בלבד. אך ככל שההשערה המדעית כוללת יותר, כך היא נעשית גם ודאית: "… ברור היה לכל…", כותב בכלר, "שהמדע שהיא [הפיסיקה] יצרה… הוא היפותזה אדירה אחת…" (בכלר, עמ' 89). הנקודה ההיפוטתית היא גם הנקודה ההתפתחותית של כל הכללה – הנקודה בה הולך הפוטנציאל הסמוי של העולם ומתממש. הנקודה שממנה צומחות הכללות יותר ויותר רחבות.
בכלר מכה כאן בלב הנקודה: הוא מברר מהי האונטולוגיה המאפשרת את עצם קיומה של הכללה כזאת, ומגיע למסקנה הרדיקאלית שאונתולוגיה כזאת מבוססת על קבלה של חלקיות הידיעה האנושית והסכמה עם כך שהוודאות רק מתכללת אך לעולם אינה מוחלטת.
אי-המוחלטות היא המפתח של האונתולוגיה האלוהית – משום שאכן מצד האדם לא יכולה להיות מוחלטות. והתפיסה השניה, האקטואליסטית, אינה מוכנה לוותר על שאיפת המוחלטות גם אם היא מאלצת אותה להרפות מן העולם כולו ולהתמקד ברגע הבודד, בתפיסה בודדת, בשבב חלקי ומנותק של העולם כדי לעשות זאת. אפשר להרגיש בחוש שהתפיסה האקטואליסטית היא השורש הפילוסופי של כל עבודה זרה – כל שאיפת עולם שרוצה לאחוז את העצם, לאחוז במוחלט – ומסרבת להכיר באל נישא ונעלם נסתר בשפרירי חביון.
האונטולוגיה הפוטנציאליסטית היא האונטולוגיה האלוהית האחדות המכירה בנוכחות עליונה בבסיס התופעות הנגלות, כאשר התופעות הנגלות אינן אלא מימושים בלבד של סדר אלוהים נסתר – ורק אונטולוגיה אלוהית כזאת מאפשרת את הפיסיקה של ניוטון.
אכן, המדע שיצרה האונטולוגיה הפוטנציאליסטית הוא היפותזה אדירה אחת.
PAGE90A

MIRAC2

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הנס 2

כפי שהוזכר בפוסט הקודם:
NES1A
NES2
רק המתעקשים להכחיש את המציאות האלוהית בשם הלוגיקה האנושית – רק אלא שאינם מוכנים לקבל את העמימות היסודית של עולם ההולך ונפרס מתוך מה שנעלם ונסתר מן העין, יאלצו לוותר על השפיות. אך למעשה, אין כל צורך לוותר על השפיות, צריך רק להרפות מהתביעה להעדר סתירות ולקבל את העובדה שההכללה העליונה – בה מתבטלות כל הסתירות – תישאר לנצח מעבר להישג ידינו:
הנס גנוז בתוך הטבע. בכל תנועה ותונעה, מתנודתם של חלקיקי היסוד ועד סחרורן של גלקסיון – הכל הוא נסיסי, הכל הוא תנועה בלתי אפשרית וסותרת כל-הגיון בה נשארים הצבים הללו (שהעולם עומד עליהם כמובן…) הרחק מאחור – ועם זאת הכל טבעי ומובן מאליו.
המקום הפלאי, הבלתי אפשרי הזה, הנגזר משורש אינסוף בו כל הפרדוקסים נעלמים, המקום הזה יורד אל תוך העולם ואכילס אכן משיג את הצב – ומתוך שהוא משיגו גם כל ילד יכול לראותו: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
ובעמוד 85 מסכם בכלר את כל הענין בלשון "ברור":
MAMASHUT
לכן, אם נעשה מעין פליק פלאק לאחור – יוצא שהאונטולוגיה האמונית של הרב, זו שמתבטאת בקביעתו של הרב כי: "מיום שחוק כח המושך החל לפתור את השאלות התכוניות, מתוך שהוא חזיון קוסמולוגי כללי, השליך מעליו את עבותות הספק" – היא אונטולוגיה פוטנציאליסטית המשקפת ומממשת את מה שאין הדמיון מוסגל להשיג – וכנגד כל מה שהדמיון או הלוגיקה מספרים לנו.
יש כאן הבחנה דקה – הניגוד בין הדמיון ללוגיקה אינו אומר שאין כאן דמיון או לוגיקה, אלא רק עד היכן שהדמיון והלוגיקה מסוגלים לגעת – ואחר כך: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" – המחשבה אינה יכולה לתפוס את האינסוף – אך האינסוף חי וקיים הוא והתממשותו המוחשית במציאות היא אותה פרדוקסאליות אמיתית המאפשרת לאכילס (וגם לארנבים) להדביק צבים.

INFILIM

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הנס

בכלר מתאר את יופיו של הפרדוקס בלב הפיסיקה הניוטונית:
NES1
האם יש לשון אמונית נאה מאשר התבטאות זו: באר את הפלא על ידי הנס – והחשבון האינפיניטיסמלי הוא הנס – נס התנועה, נס האימוץ ללא סייג של העולם התוסס האלוהי הזה על כל הפרדוקסים שבקרבו, עולם בו אכילס משיג את הצב גם אם מבחינה הגיונית זה בלתי אפשרי. עולם אפשרי שאינו הגיוני.
בואו חשבון
אמרו החכמים.
בואו חשבון.
חשבון כזה
שממלא
סטודנטים שנה א' בטכניון
חדוו"א.
הם עמלים להם
הסטודנטים.
מחשבים את החישובים
מחפשים התכנסויות
משרטטים עקומות
ובלב הכל בוער הנס
אכילס מציג את הצב. תמיד.
והעולם הניסי
ממשיך לסוב על צירו
ולהתנהג כאילו
האינסוף
אינו אלא ענין שבשגרה.
וכל כך יסודי הוא הנס הזה,
שבלי חדוו"א
לא ניתן ללמוד שום קורס בטכניון.
כך, בעמ' 82:
NES1A