ארכיון הקטגוריה: חפץ חיים

כפי שאפשר לתרגם משפה לשפה, אפשר לעשות זאת גם ממדיום למדיום. אנו רגילים לראות את התרגומים העלגים של ספרים לסרטים, אך מה לגבי תרגום הלכות לשירים – האם אפשר לשמר את הגברת תוך החלפת האדרת?
ההלכות המובאות להלן, מהוות את כל החלק הראשון של "החפץ חיים" – הלכות איסור לשון הרע.
אמנם יש מסורת ארוכה של חריזה הלכתית – אך רובה ככולה חריזה חופשית הזורמת עם תודעת המחבר.
כאן, לעומת זאת מדובר בתרגום. ביציקה מכלי לכלי, תוך שימור המשמעות.
השאיפה היא שאם אדם ילמד רק את השירים, הוא ידע על בוריין את ההלכות, על כל פרטיהן.
מאחר והשירים קלילים מההלכות, אפשר שתלמידים ימצאו בהם ענין – לכן ברצוני להזכיר למורים שכל הזכויות שמורות. אם אתם רוצים להשתמש בחומרים האלה בכתה, תוכלו להזמין את מהדורת דפוס. טלפנו: 0544527518.

החפץ חיים - שירי הלכה

כלל א א

א אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור, וזה נקרא בפי חכמינו זכרונם לברכה בכל מקום: לשון הרע (דאם יש בהסיפור שלו תעורבות של שקר ועבור זה נתגנה חברו יותר, הוא בכלל מוציא שם רע, ועוונו גדול הרבה יותר). והמספר עובר בלא תעשה, שנאמר:  לא תלך רכיל בעמך, וזה גם כן בכלל רכילות הוא.

א

אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור,

והעושה כן נכשל בעוון חמור.

וסיפור כזה כינוהו חז"ל לשון הרע,

והוא דבר איום ונורא.

 אך אם מערב בסיפור גם שקרים לגנאי,

הרי בגדר מוציא שם רע נכלל זה הבדאי.

וסיפור לשון הרע אינו סתם תיפלות

אלא עבירת לא-תעשה של איסור רכילות.

חפץ חיים כלל א ב

ב הלאו הזה שכתבנו, הוא מה שכתבתו התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל בלאו הכי יש עוד הרבה לאוין ועשיין אחרים שהוא עובר עליהן על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר לעיל בפתיחה הקודמת, עיין שם.


ב
ולאו זה שעובר, הוא מה שאסרה תורה בפירוש,
אך גם להרבה לאוין ועשִׂין אחרים יש לחוש.

חפץ חיים כלל א ג

ג וכל זה אפילו אם רק במקרה סיפר גנות חברו, אבל אם, חס ושלום, הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילין תמיד לישב ולספר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, והוא דברים של גנות – אנשים כאלה הם נקראים בפי חז"ל בשם בעלי לשון הרע, וענשן הרבה יותר גדול, אחרי שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה' ונעשה זה אצלם כהפקר, כמו שמבואר לעיל בסוף הפתיחה, ועליהם נאמר בקבלה: יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות (תהילים יב, ד)

ג
וכל זה אפילו אם רק במקרה סיפר גנות,
אך אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות,
כגון אלה שקולם לעולם לא נדם
ומספרים תמיד רעות על אדם
כך וכך גנות שמעתי עליו,
וכך עשו לגנאי גם אבותיו,
הרי אלו נקראו בעלי לשון
העוברים על תורת השם בזדון,
ועל אלו שלדבר כל רע שפתיהן רגילות,
נאמר: "יכרת השם כל …לשון מדברת גדולות".

חפץ חיים – כלל א ד

ד אמרו חז"ל: על שלוש עברות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע נגד כולן, והביאו חז"ל על זה ראיה מן הכתובים, ופרשו הראשונים דהכוונה על אלו שהורגלו בעוון זה בתמידות ואין מקבלים על עצמם להישמר ממנו מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

——–

ד

נפרעים מאדם על שלוש עבירות,

שמכל השאר הן הכי חמורות,

והן השלוש שמנו חכמים:

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,

שאם אדם עליהן חלילה עובר,

את כל עולמו, בזה ובבא, הוא שובר.

ועם כל חומרתן הקשה,

לשון הרע שקול כנגד כל השלושה.

והביאו חז"ל ראיה מכתובים,

שחומרת דיניהם של אלו שווים,

והראשונים הסבירו שמדובר באנשים,

שהורגלו כל כך בדיבורי ביאושים,

שאין נשמרים כלל מהעוון החמור,

ונעשה להם הדבר כהיתר גמור.

HafetsHaim-green

חפץ חיים פרק א ה

ה אין חילוק באיסור הסיפור, בין אם סיפר מעצמו ברצונו ובין אם עמד עליו חברו בדברים והפצירו עד שיספר לו, מכל מקום אסור. ואפילו אביו או רבו שחייב בכבודם ובמוראם שלא לסתור דבריהם, אם הם ביקשו ממנו שיספר להם ענין פלוני ופלוני, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע או אפילו רק לאבק של לשון הרע, אסור לו לשמוע לו

——

ה

ולא משנה אם סיפר מרצונו,

או היה מי שלכך דירבנו,

ואפילו אביו או רבו עומדים עליו,

שבכבודם ובמוראם הוא חייב,

ואסור לו לסתור דבריהם,

בכל זאת יקפיד עליהם,

ואף אם ביקשו שיספר ענין תמים לכאורה

ויודע שיביא הדבר ללשון הרע,

או אפילו לאָבָקָה של אותה עבירה,

לא ישמע להם וישמור על לשון טהורה.

HafetsHaim-gold

חפץ חיים פרק א ו

ו אפילו אם הוא רואה, שאם ירגיל עצמו במידה הזאת שלא לספר לעולם בגנותו של ישראל וכדומה מדיבורים האסורים, יסובב לו הפסד גדול בענין פרנסתו, כגון שהוא תחת רשות אחרים, והם אנשים שאין בהם ריח תורה, וידוע הוא שבעוונותינו הרבים אנשים כאלו הם פרוצים מאוד בזה העוון החמור,  עד שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם יחזיקו אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו – אף על פי כן אסור, ככל שאר לאוין, שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהן, כמבואר ביורה דעה (סימן קנז, סעיף א בהג"ה), עיין שם.

———

ו

וגם כשרואה שאם ירגיל עצמו במידה הזאת,

שלא להלעיז על ישראל הלעזות

יסֻבַּב לו הפסדי פרנסה ברורים,

כגון שנמצא ברשות אחרים,

והם אנשים ללא ריח תורה

שבעוונותינו פרוצים בלשון הרע,

עד שאם יראו שאין פיו פתוח כמותם,

יחזיקוהו לשוטה ולפתי ותם,

ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו,

ולא יהיה לו במה לפרנס את ביתו,

בכל זאת אסור לדבר זה הרע,

כשאר לאוים שבתורה,

שצריך אדם ליתן כל אשר לו

ולא יפרוק מעליו את עולו.

HafetsHaim-blue

חפץ חיים כלל א ז

ז ומזה נוכל לידע דכל שכן אם נוגע לו רק בכבוד בעלמא, כגון שיושב בין חבורת אנשים ואין לו עצה איך להישמט מהם, והם מדברים בדברים האסורים על פי דין, וכשיהיה יושב ודומם ולא יסייע עימם בסיפוריהם כלל יחשב בעיניהם כמשתגע, בודאי דאסור. ועל זה וכיוצא בזה אמרו חז"ל: מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפי המקום. ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו בטוח כי שכרו יהיה עבור זה מן השם יתברך עד אין קץ, כמאמר חז"ל: לפום צערא אגרא, ואיתא באבות דרבי נתן, כי מאה פעמים בצער מפעם אחד שלא בצער (ובאורו, כי דבר מצווה או לפרוש מדבר איסור שבא לו על ידי צער, שכרו מאה פעמים יותר ממצוה אחרת שבאה לו שלא בצער). ועל עת כזה בודאי שייך מאמר חז"ל במדרש: כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכול לשער. ולענין איך יתנהג אם נתפס בחבורה רעה כזאת לענין הוכחה וקבלה, עיין לקמן בכלל ו' סעיפים ד', ה' ו'.  ועיין לעיל בפתיחה בלאוין (אות טז), כי שייך לכאן.

——–

ז

וכל שכן שנוכל מכאן להסיק,

שבענין של כבוד חייב בודאי להפסיק,

כגון שיושב בחבורת בציבור

ואינו יכול להשתמט מזה הדיבור,

ואם ישב וישמור על שתיקה,

יחשב כמי שדעתו נסתלקה,

בכל זאת בודאי אסור לדבר,

גם כשהלחץ עליו מאוד מתגבר.

ועל כגון זה אמרו חכמים

כי טוב לאדם להקרא שוטה כל הימים,

רק ישמר שלא יהיה עקוֹם

ולא יהיה רשע אף שעה לפני המקום.

ויבחר לזרז עצמו בכל מאמציו,

לעמוד על נפשו אף באותו המצב.

ויהיה בטוח בגודל שכר הבחירה,

כמאמר חז"ל: שכצער עשיית המצווה, כך שכרה.

ושכר המצוה הבאה בצער,

הוא 100 פעם על פי השער,

וכל רגע ורגע שאדם מאיסור לשון הרע לא יזוז,

הרי הוא זוכה לאור הגנוז,

ואיך יתנהג אם נתפס בחבורה רעה כזו עכשיו,

על כך עיין לקמן בכלל ו'.

HafetsHaim-pink

חפץ חיים כלל א ח

ח איסור זה של לשון הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר זה במכתבו. וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשון הרע שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשון הרע בדרך רמז – בכל גווני, בכלל לשון הרע הוא.

—–

ח

לשון רע זה שהתורה אוסרת,

הוא בין בעל פה, בין במכתב או איגרת,

ואף אין חילוק אם מלעיז במפורש,

או רק בדרך רמז או דְרָש.

HafetsHaim-orange

חפץ חיים כלל א ט

ט ודע עוד, דאפילו  אם בתוך הגנות, שגינה את חברו גינה את עצמו גם כן בזה הגנות גופא, ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה, אפילו הכי מכלל דילטוריא לא נפיק.

 

——–

ט

ודע שגם אם בעת שסיפר דבר גנוּת,

גינה אף את עצמו באותה הזדמנות

ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזאת העצה,

הרי מכלל דילטוריא לא יצא!