גחלת אש על חפץ חיים כלל א

בס"ד

המעוניינים להשתמש בחומר לשם לימוד בשיעור או בכיתה יכולים להזמין אצלי קובץ להדפסה 0544527518 espelled@gmail.com

חפץ חיים

מאת ר' ישראל מאיר הכהן מראדין

עם

גחלת א"ש

ביאור בחרוזים על החפץ חיים

מאת אליעזר שחר פלד

גדולים דברי חכמים שאמרו הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה… וכל דבריהם כגחלי אש

כלל א

תוכן העניינים

כלל א א
כלל א ב
כלל א ג
כלל א ד
כלל א ה
כלל א ו
כלל א ז
כלל א ח
כלל א ט

כלל א א

ההלכה

אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור, וזה נקרא בפי חכמינו זכרונם לברכה בכל מקום: לשון הרע (דאם יש בהסיפור שלו תעורבות של שקר ועבור זה נתגנה חברו יותר, הוא בכלל מוציא שם רע, ועוונו גדול הרבה יותר). והמספר עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תלך רכיל בעמך, וזה גם כן בכלל רכילות הוא.

התרגום

אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור,

והעושה כן נכשל בעוון חמור.

וסיפור כזה כינוהו חז"ל לשון הרע,

והוא דבר איום ונורא.

אך אם מערב בסיפור גם שקרים לגנאי,

הרי בגדר מוציא שם רע נכלל זה הבדאי.

וסיפור לשון הרע אינו סתם תיפלות

אלא עבירת לא-תעשה של איסור רכילות.

חזרה לתוכן

כלל א ב

ההלכה

הלאו הזה שכתבנו, הוא מה שכתבתו התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל בלאו הכי יש עוד הרבה לאוין ועשיין אחרים שהוא עובר עליהן על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר לעיל בפתיחה הקודמת, עיין שם.

התרגום

ולאו זה שעובר, הוא מה שאסרה תורה בפירוש,
אך גם להרבה לאוין ועשִׂין אחרים יש לחוש.

חזרה לתוכן

כלל א ג

ההלכה

וכל זה אפילו אם רק במקרה סיפר גנות חברו, אבל אם, חס ושלום, הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילין תמיד לישב ולספר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, והוא דברים של גנות – אנשים כאלה הם נקראים בפי חז"ל בשם בעלי לשון הרע, וענשן הרבה יותר גדול, אחרי שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה' ונעשה זה אצלם כהפקר, כמו שמבואר לעיל בסוף הפתיחה, ועליהם נאמר בקבלה: יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות (תהילים יב, ד).

התרגום

וכל זה אפילו אם רק במקרה סיפר גנות,
אך אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות,
כגון אלה שבכוונה בדיבור רע שלחו ידם,
לספר כך וכך עשה אותו אדם,
כך וכך גנות שמעתי עליו,
וכך עשו לגנאי גם אבותיו,
הרי אלו נקראו בעלי לשון
העוברים על תורת השם בזדון,
ועל אלו שלדבר כל רע שפתיהן רגילות,
נאמר: "יכרת השם כל …לשון מדברת גדולות".

חזרה לתוכן

כלל א ד

ההלכה

אמרו חז"ל: על שלוש עברות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע נגד כולן, והביאו חז"ל על זה ראיה מן הכתובים, ופרשו הראשונים דהכוונה על אלו שהורגלו בעוון זה בתמידות ואין מקבלים על עצמם להישמר ממנו מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

התרגום

אמרו חז"ל כי על שלוש עבירות מאדם נפרעים,
על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ואין חלק לעולם הבא לעושן,
ולשון הרע כנגד כולן.
והביאו חז"ל ראיה מתנ"ך,
לגבי אלו שהורגלו בעוון זה כל כך,
שאין מקבלים על עצמם להישמר,
ונעשה להם הדבר כהיתר.

חזרה לתוכן

כלל א ה

ההלכה

אין חילוק באיסור הסיפור, בין אם סיפר מעצמו ברצונו ובין אם עמד עליו חברו בדברים והפצירו עד שיספר לו, מכל מקום אסור. ואפילו אביו או רבו שחייב בכבודם ובמוראם שלא לסתור דבריהם, אם הם ביקשו ממנו שיספר להם ענין פלוני ופלוני, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע או אפילו רק לאבק של לשון הרע, אסור לו לשמוע לו

התרגום

ולא משנה אם סיפר מרצונו,
או היה מי שלכך דירבנו,
ואפילו אביו או רבו עומדים עליו,
שבכבודם ובמוראם הוא חייב,
ואסור לו לסתור דבריהם,
בכל זאת יקפיד עליהם,

ואף אם ביקשו שיספר ענין תמים לכאורה
ויודע שיביא הדבר ללשון הרע,
או אפילו לאָבָקָה של אותה עבירה,
לא ישמע להם וישמור על לשון טהורה.

חזרה לתוכן

כלל א ו

ההלכה

אפילו אם הוא רואה, שאם ירגיל עצמו במידה הזאת שלא לספר לעולם בגנותו של ישראל וכדומה מדיבורים האסורים, יסובב לו הפסד גדול בענין פרנסתו, כגון שהוא תחת רשות אחרים, והם אנשים שאין בהם ריח תורה, וידוע הוא שבעוונותינו הרבים אנשים כאלו הם פרוצים מאוד בזה העוון החמור, עד שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם יחזיקו אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו – אף על פי כן אסור, ככל שאר לאוין, שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהן, כמבואר ביורה דעה (סימן קנז, סעיף א בהג"ה), עיין שם.

התרגום

וגם כשרואה שאם ירגיל עצמו במידה הזאת,
שלא להלעיז על ישראל הלעזות
יסֻבַּב לו הפסדי פרנסה ברורים,
כגון שנמצא ברשות אחרים,
והם אנשים ללא ריח תורה
שבעוונותינו פרוצים בלשון הרע,
עד שאם יראו שאין פיו פתוח כמותם,
יחזיקוהו לשוטה ולפתי ותם,
ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו,
ולא יהיה לו במה לפרנס את ביתו,
בכל זאת אסור לדבר זה הרע,
כשאר לאוים שבתורה,
שצריך אדם ליתן כל אשר לו
ולא יפרוק מעליו את עולו.

חזרה לתוכן

כלל א ז

ההלכה

ומזה נוכל לידע דכל שכן אם נוגע לו רק בכבוד בעלמא, כגון שיושב בין חבורת אנשים ואין לו עצה איך להישמט מהם, והם מדברים בדברים האסורים על פי דין, וכשיהיה יושב ודומם ולא יסייע עימם בסיפוריהם כלל יחשב בעיניהם כמשתגע, בודאי דאסור. ועל זה וכיוצא בזה אמרו חז"ל: מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפי המקום. ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו בטוח כי שכרו יהיה עבור זה מן השם יתברך עד אין קץ, כמאמר חז"ל: לפום צערא אגרא, ואיתא באבות דרבי נתן, כי מאה פעמים בצער מפעם אחד שלא בצער (ובאורו, כי דבר מצווה או לפרוש מדבר איסור שבא לו על ידי צער, שכרו מאה פעמים יותר ממצוה אחרת שבאה לו שלא בצער). ועל עת כזה בודאי שייך מאמר חז"ל במדרש: כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכול לשער. ולענין איך יתנהג אם נתפס בחבורה רעה כזאת לענין הוכחה וקבלה, עיין לקמן בכלל ו' סעיפים ד', ה' ו'. ועיין לעיל בפתיחה בלאוין (אות טז), כי שייך לכאן.

התרגום

וכל שכן שנוכל מכאן להסיק,
שבענין של כבוד חייב בודאי להפסיק,
כגון שיושב בחבורת מרעים
ואינו יכול להשתמט מאותם דיבורים,
ואם ישב וישמור על שתיקה,
יחשב כמי שדעתו נסתלקה,
בכל זאת בודאי אסור לדבר,
גם כשהלחץ עליו מאוד מתגבר.

ועל כגון זה אמרו חכמים
כי טוב לאדם להקרא שוטה כל הימים,
רק ישמר שלא יהיה עקוֹם
ולא יהיה רשע אף שעה לפני המקום.
ובשעת מעשה יזרז עצמו בכל כוחותיו,
ובפני הלחץ החברתי ישנס את מותניו,
ויהיה בטוח ששכרו יגדל באופן ניכר,
כמאמר חז"ל: לפי הצער, שכר.

ושכר המצוה הבאה בצער,
הוא 100 פעם על פי השער,
וכל רגע ורגע שאדם מאיסור לשון הרע לא יזוז,
הרי הוא זוכה לאור הגנוז,
ואיך יתנהג אם נתפס בחבורה רעה כזו עכשיו,
על כך עיין לקמן בכלל ו'.

חזרה לתוכן

כלל א ח

ההלכה

איסור זה של לשון הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר זה במכתבו. וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשון הרע שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשון הרע בדרך רמז – בכל גווני, בכלל לשון הרע הוא.

התרגום

איסור זה של לשון הרע שמספר עליו,
הוא בין בעל פה, בין בכתב.
ואף אין חילוק אם מלעיז במפורש,
או רק בדרך רמז או דרש.

חזרה לתוכן

כלל א ט

ההלכה

ט ודע עוד, דאפילו אם בתוך הגנות, שגינה את חברו גינה את עצמו גם כן בזה הגנות גופא, ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה, אפילו הכי מכלל דילטוריא לא נפיק.

התרגום

ודע עוד דבר חשוב ביותר,
שאפילו גינה את עצמו כשגינה האחר,
ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזאת העצה,
הרי מכלל דילטוריא לא יצא!

חזרה לתוכן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>