ארכיון הקטגוריה: שחורים

ראויי הדחקה

יש כאבים
שראוי היה
להדחיקם
ואם אין
ההדחקה
עולה
בידך
אתה
סובל
מדוחים

הדחקה: מנגון הגנה נפלא המגן על המודחק לא רק מפני התוכן המודחק אלא מפני עצם הידיעה שיש תוכן כזה.

אך הרמח"ל דווקא מתנגד להדחקות: "כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד… והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה – היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע… כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות…

גח לו גיבור

גח לו גיבור
מרחם.
גח לו גח לו
הלך
הלך
הלך
לא מצא
לא מצא
ואז
מצא
שיש
סתימה
שצריך לפתוח
ופתח
והפך
למקור
ונבעו
מעיינות
מעיינות
שזרמו
וחזרו
אל הרחם
ההוא
שנאטם
וחתם.

החורבן ממשיך לחרחר

פתאום
אחרי שבנית את החורבות
(וכמה זמן לקח לך לגלות
שחורבות אלה)
מתברר
שהחורבן
קיים עוד
כשלעצמו
וממשיך הוא לחרחר.

אם חשבת
שתיקנת את העתיד
העבר עדיין קיים
בתוך ההווה
והוא מחרחר ומחריב.

הגלות חיה וקיימת
לצד הגאולה
וכאשר הגאולה מתחזקת
היא הולכת ובוחנת
את גלות מחצבתה.

אלא
שאין לה כבר
נוגדנים
לגאולה
הזאת.
היא שגדלה
באוויר פסגות
נקי
אינה יודעת
את הבלה של בבל
והיא ניגשת
חשופה
הגאולה הזאת
רכה
פתוחה
חופשית
והגלות
מביטה בה
בעיניה הזקנות
הרעות.

york2

ילדי
החכמים
החופשיים
אינם מכירים
את ארס
החוכמולוגיה המפעפע.
פוגשים הם את המציאות
כמות שהיא
כנתון.
כמקום שיש בו
ישים.
יש פרופסור.
יש ערוץ.
יש הערצה לאקדמיה.
ישים
שאינם מצריכים התבוננות,
כמו שולחן
נטלה
או
פמוט.

אין הם רואים את השקר
במקום בו חשפתי את השקר
אין הם רואים את הדם
במקום בו הכיתי את הדרקון
אין הם מריחים את הסרחון
במקום בו פתחתי את הסתימה
(גם הפומפה כבר איננה)
הם רואים רק את הכדור
החלקלק
הצנוף
של המסר
המועבר במדיום
של הפוזה
וקולה
המתלהב
של מחוללת
הסכיזופרניות
מבשר:
זה טוב.

ואתה
שאת חרבך כבר הנחת
(האם לא רובץ כבר הנמר עם הגדי?)
מחזיק אצבעות
(אפילו שאתה יודע שגם זה שקר גזול)
ומתפלל
(כך, ראוי, סוף סוף)
שדור הגולה
לא יכשיל את דור הגאולה
ושתקוות
דור האתחלתה
לא יסתיימו
אי שם
בין
רובעיה המלוכלכים (לכתחילה)
של איזו עיר גדולה של גויים
או
בבדידות.

החמצה

שלא כמו
סוכריות הלימון
ההן
בקופסת הפח המבריקה
עם אבקת סוכר
מלמעלה,

טעמן של החמצות
אינו חמוץ.
אלא חומצי.
חומצה תעשייתית
שמקלפת
חורצת
משאירה
סימנים שחורים
בנחושת ישנה.
הרצון הישן
נשאר כך סתם.
אבר רפאים.

דורכים כרגיל.
נופלים.

הקרבה לאהבה

העיקר
כך למדתי
מהמורה שלי לספרות
בבית הספר החיפאי שלי
הנאחז בציפורניו
בחזון הנאורות
באמצעות
אקזיסטנציאליזם נוגה
העיקר, כך אמרה מורתי לספרות
היא האהבה.
רק ההקרבה
למען האהבה
היא הקרבה ראויה.
האהבה
איננה נרטיב
מהנרטיבים הגדולים המתים
אלא הדבר עצמו.
האותנטי.
האהבה, כך אמרה,
(כך שמעתי)
היא
האותנטי.
ואם רוצים לחוש
בטעמה המריר-מתוק
של אהבה אקזיסטנציאלית
שכזו, אמרה,
אהבה כזו (התרגשה מעט) שגם לנוכח גופות תפוחות מוכות דבר
עדיין
יורקת על חתולים
אז צריך רק
להקריב הכל למען האהבה.
אבל
אחר כך,
כשנתבקשתי
להקריב גם את
האהבה עצמה
למען האהבה
והקרבתי,
למדתי משהו
שאי אפשר ללמוד מהמורה לספרות
אבל אפשר
לקלל
אותה.

relentless

She
Relentless.
You
Relent.
You
Circumvent.
She
Blocks.
You
Plead.
She
Pleads harder.
You try to speak.
She shushes.
You say it's wrong
She says you're wrong
You want some distance
She creeps closer
You say: "hey, stop"
She says: "did you say something, dear"?
You say: "Can't you hear"?
She says: "Did you say something, dear"?
You say: "I said stop, please stop".
She says: "Stop shouting".
You say: "Please, please".
She says: I'm your friend
I'm your friend, she says.
You wound me when you say
Stop, stop.
Am I a monster
That must be stopped?
You wound me when you say
You want
some space.
Am I pariah to be
pushed away?
You wound me when you say
please, please.
Am I a tyrant that you should
cringe and beg?
All this she asks.
of
me.

I cannot answer.
There is a burr
Blocking.
Where has all the air gone?

A little bit of trauma

A little bit of trauma
with mama.
Just a whiff
of
dark breath,
a hint of death
(if only…)

Twist
and
turn
but do not shout.
Twist
and
turn
and flop about.

Say what you want
then retract
Say what you don't
then retract
then react
to that
retract
by saying again
what
has to be said
to survive.
The truth kills.
You don't want
To die.
Fear
of being smitten
being bitten
get's you going again
You bad boy
criticizing
you mother is poor
you boor
A poor poor woman
in need
A needy needy woman
indeed
is your mother
you ingrate
you scion of darkness.

It's quite obvious, really:
Mother says she likes it
You say it cannot be liked
Must not be liked.
Mother says,
why
Cannot?
why
Must not?
(She is so surprised)
You say
because
it is black,
and oily,
and false.
Then you falter.
Could you be wrong?
Could you be wrong about that slick, dark taste?
And then,
(much worse, much worse)
Can mother be wrong?
If mother is wrong, you are an ungrateful cur
If mother is right,
Then you are wrong
If you are wrong then you have wrongfully
slandered
your
MOTHER
for liking an unlikable thing which is in fact quite likable
except for
weird
ingrates like you.
Ungrateful
Wrong
Curs
like you.
But,
But,
But,
Now prove you were wrong
To think she is wrong
And she was right to think
You were wrong
And
My, my
You thought you were strong
Such a hefty man,
Isn't it time to go on a diet?
You know… it's unhealthy.
It is.
Yes.
Mama.
Apologize.
I love you mama.
Say it.
The slick spreads
cloying.

חרטות

על שלושה
דברים
אנשים
מתחרטים:
על מה שלא
עשו.
על מה שעשו
שלא רצו.
על מה שעשו
ורצו
אך טעו.
והשלישית קשה מכולם
כי אפילו
רעל הטינה
אינו יכול
לשכחה,
ולא נותרה
להם אלא
מעין תחינה
למחילה
שהטינה
על שתי
הראשונות
מונעתה.