דלות הפסיכולוגיה האינטרנטית

האם התקשורת האינטרנטית, החושפנית כביכול, יכולה להוציא אותך מדעתך כהורה בעל מסר כפול.
האם יש מצב בו אומרים לך א' אך עושים לך ב'.
בו אומרים לך: אתה אהוב ומחבקים אותך עד מוות
בו אומרים לך: אני רוצה לשמוע אותך, אך לא מקשיבים – כן זה בטח. זה הבסיס של האינטרנט…
אבל,
מה עם אשמה
בושה
יחסי אהבה-שנאה
תצורות תגובה
ושאר אמבילנציות
האם יש תסביך
אדיפוס
אינטרנטי?
אין סיכוי כי אין סתירה.
הכל פלקט. אתה מעביר את מה שאתה מעביר, את מה שעובר את מסננות האגו, אבל אף אחד לא יכול לקרוא את שפת הגוף שלך, את שפת המעשים שלך.
והרי המעשים הם הקובעים.
זו האנונימיות האמיתית של האינטרנט.
דמויות ללא עומק.
ללא סתירות פנימיות לא מודעות.
ובמיוחד,
דמיות שלא יכולות לגדל ילדים.
אין חיבוקים, אין מסרים כפולים, אין השלכה על הילד של מאוויים כמוסים של ההורים.
מתברר אם כן, שהאינטרנט הוא עולם ללא תסביכים.
הוא רק סימולקרה של עולם מתוסבך.
אך הדבר עצמו?
עדיין מפרכס ומדמם בכבליו מחוץ לעולם הוירטואלי.