בכלר מביא את המשך ההתקפה על האונטולוגיה הפוטנציאליסטית המקיימת את העולם (האלוהי) גם בהעדר האדם, כהתקפה על “האידיאה של הקיום הנפרד” (עמ’ 111):
ובסיכום מבריק כותב בכלר את המסקנות המתבקשות מתוך הגותו של יום (עמ’ 112):
זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – העץ שאינו קיים עדיין איננו
להגיב