וובר מתאר היטב את האופן בו כופר הבודהיזם בהינדואיזם. הוא מציין שתי נקודות כפירה עיקריות: האמונה שאין נשמה האמונה שמעשים וסדרים חברתיים אינם אלא אשליה הינודיאזם בודהיזם יש נשמה אין נשמה השפעה על העולם השפעה על היחיד העולם קיים ומוחשי הכל הוא בתודעת היחיד, הכל הוא אשליה, כולל תודעת היחיד …
ההינדואיזם קשיח מדי – משמר לנצח את הרבדים החברתיים המהווים את המרקם של החברה – יוצרים בתוך הרב-אדם עצמו דיפרנציאציה קשיחה ועמידה המשמרת את דמותו אך מונעת את התפתחותו. לכן הבודהיזם עמיד כל כך – כי יש בו כדי להעמיד רב-אדם על רגליו ולשמר את הדפוסים התרבותיים המהווים את אישיותו …
המודעות למגמה וכפירה במגמה. מה בין דתות “טבעיות” לבין דתות “כפירה” דתות הרב-אדם דתות הכפירה מדגישות את התרבות, הלאום, הקסטה – ישות רב-אנושית כלשהי מחזירות את הדגש אל היחיד מאחדות את היחידים בפולחן משותף וטקס משותף – אישיות רב-אנושית מנתקות את האדם מתרבותו – פועלות נגד הופעתו של הרב אדם …
נדמה שיהדות סוכמת בקירבה את הזרמים כולם – ומציבה להם מופת של התעלות. את ההינדואיזם בפולחנה, בכהניה ובדקדוקיה את האיסלאם בהלכותיה וקנאותה לאל האחד והיחיד את הקתוליות בכנסת ישראל העולה ופורחת מדעת חכמיה את הפרוטסטנטיות בעומק אמונתה וקרבתה לאל חי את הבודהיזם בהכרה העמוקה שאין כאן אלא אספקליה אפליה – …
הנאציות, האמונה ברייך בן אלף השנה – עסקה הרבה באבולוציה, ולא הבינה אותה כלל. הנאצים חשבו שתמצית הכוח האבולוציוני הוא נצחון החזק, ולא שמו לב שהאבולוציה היא נצחון האיכפתי, היא נצחון “ואהבת לרעך כמוך” – ומתוך כך, מתוך שרצו לנצח את האנושות, להיות הראש (ראשית גויים עמלק) הם היו חייבים …
הדתות הן היבט תרבותי מאחד רב-עוצמה – הן שואפות אל האידיאלים – מצביעות על האידיאל שמעבר ליחיד – ומעצם ההצבעה על אידיאל שהוא מעבר ליחיד – על שלמות גדולה יותר – מושגת תכונה עמוקה של אחדות – באשר היחיד הופך בזאת לחלק משלם גדול יותר – ובמיוחד כאשר יחידים רבים …
אמונת הממון
סדרת פודקסטים חדשה + ספר
פודקסט אמונה בעידן הספק: פרק ראשון
תורת הבחורילות
תעלומת האסלאם במזרח
חופה הפראי של בת גלים
מנעמי הטיגאוניין
שיהיה לכם אולונג
ראש השנה – דין מכוסה ברחמים
תה והסטוריה
נצרות ואנונימיים
דב ומסרק דב ביום גשם
התנכרות העצמי
סעיד קורא את גרוסמן
מה בין תה אנגלי לתה תורכי
תשובה תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.