הסדר המסודר
ברור ונהדר
מסמן ערכים
מתוך שולחנות ערוכים
קדש
על יין אדום ויבש
הנף את כוסך וקדש
חשוף את שלמות כל היש
נשמת העם שלא מתייאש
ורחץ
יהיו כל מעשיך לשם שמים,
לכן רחץ ידיך במים,
גם מטרות אדירות
צריכות הכנות ישרות
כרפס
בליל זה כולנו בני מלכים
מעלים בקודש את כל הצרכים,
כולל התאבון הבריא
שמעורר הכרפס הטרי
יחץ
עתה שבור מצה בידיים
וחצה את האכילה לשניים
אכילת עוני של מצה יבשה
ואכילת צפון עתידי מלא בקדושה
מתחיל בגנות ומסיים בשבח
אכילת השובע מתחילה בהכרח
מתוך לחם עוני של שנות רעבון
עוד תיוולד החירות של אכילת תאבון.
מגיד
אמנם הפה מוכן כבר לאכול
אבל הריהו מסוגל גם לשאול
הפה-סח יודע גם לגלגל שיחה
ולהסביר ענינה של זו הארוחה
השכל צריך להתרשם
שעונג הליל הוא התענגות על השם.
מתוך סיפור הגאולה
קדושים נהיה באכילה
רחצה
עתה מגיעה עיקר נטילה
לרומם קדושת האכילה
מים על ידינו מנסכים
עת ניגשים לאכילת הזבחים
מוציא
המוציא לחם מן האדמה
הוא גם הוציאנו כאומה
מתוך בטן עביות מצרים
יצר את העם הנוחל שמים
מצה
אוכלים מצה ולועסים יפה
כדי להרגיש היטב הטעם בפה
לחוש בגוף את עומק הקשרים
עם היציאה מידי המצרים.
גם הלחם יצא מתוך ארץ צרה
מחיטה נתעלה למצה כשרה
כך גם האדם בא מתוך האדמה
ומכור הברזל יצאה האומה
קודש ישראל לה’ ראשית תבואתו
ההופעה הנעלה בכל בריאתו
בבת אחת מופיעה נשמת העולם
התוכן הניסי של הערכים כולם
מרור
מרור זה על שום מה
על שמיררו את חיי אבות האומה
החדירו בם סיגים ודמיונות
מהם אנו צריכים לצאת ולהיבנות
יציאת מצרים עוד לא נשלמה
באשר עוד לא נתקבצה האומה
וכל זמן שלא נבנה בית המקדש
המרור בפינו בחוזק מורגש
כורך
כורכים יחדיו את הכוחות כולם
לסמן את ענין ישראל בעולם
כוח החירות והכוח לסבול
הכוח להמריא ולשאת בעול
אהבת ה’ ואהבת התורה
באחדות שלמה וגמורה
עבד ה’ לבדו חופשי
ובלי האחדות אי-אפשי
שולחן עורך
עתה ניתן להתרשם
כי זה השולחן לפני השם
השולחן הערוך ביופי והדר
מופיע בחיינו, כה נהדר
הכל מתאחד בחיי האומה
שיודעת נפשה הנעימה
לא רק אסתטיקה ובשר צלוי
אלא איחוד של חירות ועילוי
צפון
מתוך כל ההכנות
ואחרי כל המנות
ניגשים אל עולם הצפון,
העולם הנסתר בעומק מצפון.
ברך
“ואכלת ושבעת וברכת”,
תן תודה על השולחן שערכת
העלה בקודש את האכילה
זו תמציתה של ברכה הנעלה.
הלל
לא בכל יום אומרים הלל
ובודאי שלא בכל ליל
אך הלילה זה כולה נעלה
ובשירת גאולתנו נתעלה.
נרצה
בסיימנו את סדרנו
נסחפים אנו על גלי נשמתנו
לא עוד פעילים, מרצים,
אלא נפעלים ונרצים.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
* מבוסס על שיעורים שנתן הרב יוסף קלנר על עולת ראי”ה.
וואוו,איזה יופי.נהדר