ארכיון הקטגוריה: תה

Tie-Guan-Yin-Lineup

מנעמי הטיגאוניין

אזור גידול: מחוז פוג'יאן בסין
ייצור: 25 עד 40 אחוז חמצון
סגנון: כדורים גלולים עם גבעולים
טעם: עמוק ומתוק
ריח: רענן מאוד, פירותי
נוזל: ענבר זהוב
חליטה: חליטות מרובות ב-95 מעלות (חליטה 1-3 המובחרת)
העלים נפתחים בהדרגה עד שמתגלים לבסוף שולי העלים האדמדמים.
תהליך העיבוד: קיטוף ידני; קמילה בשמש; צינון; הקפצה; חמצון; קיבוע; גלגול; ייבוש.
העיבוד מורכב ודורש מומחיות. גם אם העלה איכותי ונקטף במועד האידיאלי – אופיו האמיתי של התה לא יבוא לידי ביטוי ללא עיבוד נכון. לכן, נשמרה שיטת עיבוד הטיגוואניין בסוד במשך דורות רבים.
ערך: הסוגים המשובחים ביותר של טיגווניין נמנים בין סוגי התה היקרים בעולם. אחד המינים נמכר בסביבות 1,000 ש"ח ל-100 גרם.
אל דאגה, אני קניתי ב-50 ש"ח ל-100 גרם.
בשעה חמש. אתם מוזמנים לכוס תה.
שיהיה לכם רק אולונג.

OOLONG

שיהיה לכם אולונג

שנה חדשה.
פעם אחרונה ששאלו את הבן שלי, מה נשמע? הוא ענה: אולונג!
אולונג, בבחינת, מתיקות, אקזוטיות, יוקרה ונחת.
עד לא מזמן, היה רק ויסוצקי, וקצת הייפ של תה ירוק שלא היית בטוח אם זה על אמת או עוד אופנת בריאות חולפת כמו הרבלייף (והסליחה עם מי שעוד תקוע בפרמידה הזאת). אבל אולונג?
בתוך הסקלה האינסופית שבין תה הירוק (ללא חימצון) לתה שחור (חימצון מלא – ואגב בריא פחות או יותר אותו דבר כמו הירוק) מקופלים להם אינספור סוגי תה ברמות חימצון שונות הנקראים "אולונג". סוגי תה המתוארים כבעלי תכונות כמו: ארומטי, מלא, נמרץ, בעל אופי, ארצי, עשבוני, חלק, רך, פירותי, מתוק, כהה, אדום, ירוק-זהוב, ירוק-אזמרגד, בעל ניחוח אפרסקים טהור, נקטף אל ידי קופים (!!!).
בקיצור: שיהיה לכם רק אולונג.

בפוסט הבא: מנעמי האולונג: טי-גוואן-יין
OOLONG

tea

תה והסטוריה

תה ואופיום יש בסין, הארץ הנידחת.
מילא אופיום. ממכר. עוכר.
אבל תה? סתם משקה של סבתות ומטבחים צבאיים.
אך לא. מתברר. שהמשקה הזה. בסך הכל כמה עלעלים סתמיים במים חמים, הרעיד עולמות והחריב ממלכות, חולל מלחמות ושעבד אומות – ריצ'רד השלישי מוכן לתת את ממלכתו בעד סוס – אך מסתבר שלא סוסים אלא כוסות תה היו המנוף שעקר ממלכות, מלכים וקיסרים.
באמת הכל התחיל בצורה לגמרי מינורית. לאחרונה החלטתי להפסיק לשתות קפה (גם ככה זה לא היה משהו – בסך הכל נס קפה של עלית) ולשתות במקום זה תה.
אבל מה, אם כבר עושים שינוי חיים כזה ומחליפים תה בקפה, האם אין זה ראוי לדעת משהו על מה שעומדים לשתות. איזה תה? האם שקית ויסוצקי מרוטה עם אבק שחור בתחתיתה, או מין קפלוטה מהודרת של ליפטון שנראית כמו פרמידה מבריקה. זכרתי מימי נעורי כל מיני קופסאות פח שחורות עם שמות אקוטיים כמו אולונג ואורגנ' פקו.
בקיצור התחלתי לחקור את הנושא, ומן הון להון מצאתי ספר בשם. "תה: המשקה ששינה את העולם" מאת לורה מרטין – שם מפוצץ שגורם לך מייד לעפעף, כמו קוקה קולה טעם החיים ושאר שטיפות – אך ככל שקראתי כך הלכו שערותי וסמרו. פשוט לא יתואר מה התחולל סביב התה.
הנה התקציר של הסיפור:
התה הגיע לראשונה מסין לאמסטרדם לפני קצת יותר מ-400 שנה, ולא נחשב ליותר ממותרות יקרות. אך חמישים שנים אחר כך – הגיע התה לבריטניה – עלים יבשים ומרים למדי במחיר מופקע לכל הדעות – שהפך למשקה הלאומי שלהם.
וכאן התעלומה המרתקת, כיצד ולמה הופך מוצר מותרות כל כך אקזוטי שצריך לחצות יבשות וימים כדי להביאו – לתו ההיכר הלאומי של אומה שלמה – התלויה בכך בגורמים חיצוניים כדי לספק את הצורך שלה – צורך כל כך חזק שכל משאבי האומה גוייסו כדי להבטיח אותו. הדברים שנעשו למען התה ובשם התה שינוי את פני העולם – כפשוטו.
הנה סיפור העלילה:
היו היו סינים שמאוד החזיקו מעצמם, כי הם היו מאוד מסודרים, מאוד בירוקרטיים ומאוד מסורתיים. הסינים לא ספרו אף אחד חוץ מעצמם. אבל כנראה שהיתה שם גם קצת בהלה מכל ההשפעות האירופיות, כי החליטו להיות מאוד לא נחמדים לאירופים וסגרו את ארצם.
בינתיים כבר הספיקו האנגלים לפתח את הצמא שלהם לתה, שהפך במאה התשע עשרה לאובססיה של ממש, אך הסינים היו מוכנים למכור תה רק תמורת כסף (המתכת ממש), והבריטים הביאו כמויות גדולות של כסף מהמכרות שלהם בעולם החדש והמירו אותו בתה בסין שהועבר אחר כך לשולחנות חמש אחר הצהרים באנגליה.
אלא שהמושבות באמריקה ערכו מסיבת תה משל עצמם בבוסטון ונשות בוסטון האציליות הקריבו את שעת התה שלהן למען המאמץ הלאומי, והבריטים התקשו להשיג כסף לממש את תאוות התה.
אל דאגה, אוהבי תה לא ישבעו תה והמוח האימפריאליסטי ממציא פתרונות. הבריטים כבשו שטחים נרחבים בהודו והכריחו את החקלאים ההודיים האומללים לגדל אופיום אותו סחרו לסין תמורת תה. ואחר כך שהסינים כבר צעקו די, די, די, האופיום הורג אותנו – יצאו הבריטים למלחמות האופיום והכריחו אותם להמשיך לרכוש את הסם, תמורת תה, תה, תה.
כך, בכל כוס תה, משוקעת הסטוריה איומה של בצע, יזע, דמעות, דם, ניצול, התמכרויות, אכזריות – אך גם, מה שהעולם עשה משם: כיצד הצליחו הסינים למחוק את האופיום באמצעות קומוניזם. כיצד הפך מחוז דרג'ילינג בהודו לבירת תה עולמית, כיצד הפכה ניגריה היום ליצרנית התה הגדולה בעולם… ולמה אנו שותים רק "תה", אבקה שחורה בתוך שקיק נייר, ולא אלף סוגים של תה לבן, ירוק, שחור, אולונג, ופור'אה על כל מיניהם וזניהם – עולם שלם של אנינות תה המשקפת מאות שנות פיתוח ומורכבות העולה על אנינות יין, גבינות וקפה.
דברים משתנים, מתגלגלים, משתכחים וחוזרים – והים הגדול של האינטרנט משיב את הגלים אל החוף.

turkish-tea2

מה בין תה אנגלי לתה תורכי

תה תורכי. מתוק. חזק או חלש לפי דרישה. קומקום כפול.
סיבת הפיכתו למשקה לאומי: הקפה התייקר בעקבות שקיעת האמפריה – אטטורק אמר לעבור לתה.
עברו. אהבו.
תה אנגלי. מתוק, מתוחכם, עטור פולחנים.
piccsP2Y61
סיבת הפיכתו למשקה לאומי: תאוות מותרות שהפכה להפגנת כוח לאומית. לקרוע את התה מסין בכל כוחה של אנגליה. כבשו את הודו כדי לגדל אופיום כדי לסחור בו תמורת תה. וכשהסינים מחו לנוכח עשרות מליוני מכורים לאופיום והירואין? פלשו לסין והכריחו אותה להפוך את האופיום ללגאלי. הכל בעבור חופן עלעלים?
לא.
הכל בעבור הפגנת הכוח הלאומית: אחרון הכורים האנגלים דורך מנצח על גוו של קיסר סין (שלא לדבר על גוו של אחרון סבלי התה הסינים – עד 135 ק"ג על הגב. 1200 ק"מ).
Tea Anyone?
gourmet-farms-tea-pinkies-up