אחד המסעות השבוע, הוביל אל מכונת "רוב גולדברג": המצאתן של דרכים מסובכות לעשות דברים פשוטים. על כך יאמר: "מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור" (משלי כא ה) – ובכל זאת, יש משהו ביצירתיות הזאת, שאינה הולכת לשום מקום, שהיא האנושי בהתגלמותו: לא הכל פונקציונאלי וגם בדיספונקציונאליות יש הרבה יופי והומור. הנה תרגום של מאמר הויקיפדיה על פרופסור באטס והמפית האוטומטית:
המפית האוטומטית מופעלת כאשר כף המרק (A) מובאת אל הפה, ובכך מושכת חוט (B) המושך מצקת (C), המשליכה קרקר (D) אל מעבר לתוכי (E). התוכי המזנק אחר הקרקר, גורם להטיית המוט (F) עליו הוא יושב ולשפיכתם של זרעים (G) לתוך דלי (H). המשקל שהתווסף לדלי גורם למשיכת חבל (I), הפותח ומדליק באופן אוטומטי מצית (J) שגורם לשיגורה של רקטה (K) המושכת מגל (L) החותך חוט (M) ומאפשר למטוטלת שאליה מחוברת המפית לנוע הלוך ושוב ולנגב את הסנטר.
כמובן, ודאי שמתם לב לכך שכל המתקן המתוחכם הזה יושב לו על ראשו של הפרופסור הנכבד.