זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הממשי

הויכוח, אם כן, הוא על הממשות. מהו הממשי. האם הוא רק בתודעה או שהוא קיים גם כשאנחנו לא מסתכלים. האם יש קביעות לאובייקט – או רק לסובייקט (ואפילו זה לא)?
האונטולוגיה האקטואליסטית אינה מכירה אלא במה שניצב לנגד עיניה. כפי שכותב בכלר בעמ' 70:

ובעמ' 71:

באונטולוגיה כזאת, אין מקום לכוח המשיכה של ניוטון כהסבר לתופעות הנמצא מעבר לתופעות משום שהכבידה אינה ממשית. אונטולוגיה כזאת מקנה משקל רב לחושים – למה שנתפס כאן ועכשיו, ומרוקנת למעשה מתוכן את העבודה הבסיסית שגם החושים עצמם זקוקים להכללה, ושהפוטנציאלי מנחה את ההתנהגות שלנו בכל רגע ורגע יותר מכל מה שאנו חווים באותה שניה – ולא רק כולנו, אלא את כל החי. כאמור, כלב הקופץ אל פיסת נקניק שהושלכה לעברו יודע לשרטט בנפשו את כל המסלול הבליסטי הפוטנציאלי של הנקניק וללכוד אותו במעופו – רק נראה שהכלב לא הבין את זנון וכל החישובים שלו שהכלב לעולם לא יתפוס את הנקניק.
לעומת זאת האונטולוגיה הפוטנציאליסטית היא כזו שבכלר מכנה "אינפורמטיבית" משום שהיא מכילה אינפורמציה נוספת על המציאות ממה שיש בה בכל נקודה רגעית.
בכלר משתמש בתורתו של ניוטון כדי להבהיר את עניינה של אונטולוגיה פוטנציאליסטית כאונטולוגיה המקפלת בקירבה "ביאורים" למציאות – או בשפת הרב – הכללות:
בעמ' 73 כותב בכלר:

אותם "עצמים" פוטנציאליים הכללות הן, ואין כל דרך לדעת על נוכחותם אלא על ידי "תוצאותיהם התופעתיות בחומר ובתנועותיו". המציאות מורכבת מהתוצאות ומכוחות הפנימיים המניעים אותה, ובהמשך שם הוא כותב:

אידיאולוגיה אינפורמטיביסטית הנשענת על אונטולוגיה פוטנציאליסטית, ואם נתרגם זאת למונחי עולם האמונה הרי מדובר כאן בתופעות הנגלות החושפות דברים נשגבים ועמוקים שמעבר לתופעות – חושפות מידע על ההכללה המניעה את כל התופעות – וכך אנו מכירים במי שאמר והיה העולם – יש לנו הסבר אינפורמטיבי מכליל והתופעות מגלות זאת. האמונה באפשרות שתופעות תחשופנה הכללה ויאששו אותה – היא האונטולוגיה הפוטנציאליסטית, היא האמונה שקיים עולם ממשי מחוץ לסובייקט בו יש אפשרות לדעת על דברים שהם מעבר לעין המתבונן, מעבר לתופעות.