מהי אם כן אותה מהפכה, שבכלר רואה בה את ה"אמת" – ושאת אובדנה הוא מבכה לכל אורך הספר?
המהפכה נעוצה באונטולוגיה חדשה המכירה בקיומו של "עולם" שהתופעות חושפת את פנימיותו. ניוטון מאכלס את העולם בישויות שאינן ניתנות לתצפית – כוח הכבידה למשל – אך יש להן ממשות אמיתית – גם אם אין הן מתגלות באופן ישיר אלא רק באמצעות התופעות. זהו השער, כדברי הרב: "צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו". במה שבכלר מראה שהוא שיאה של המהפכה המדעית – מעין פסגת גל מתנשאת כשמשני צידיה גיאיות צלמוות – מופיעה אונטולוגיה הרואה את העולם כשער – ומציבה בטרקלין ישויות שאין אינו רואה אותן.
רגע שיא נורא הוד בו נוצרת תפיסת עולם אמונית-מדעית בה הישויות שאינן אלא פוטנציאליות בעולם של אריסטו (כאן יש קצת מקום לטעות אצל בכלר כי הוא הרי משווה בין אקטואליזם לפוטנציאליזם וכאן הוא מדבר על הפונטציאליזם של האקטואליסטים (חה חה) – וכוונתו כמובן לכך שהאקטואליזם שולל את הפוטנציאליזם הזה ואינו מוכן לקבל אלא את מה שניתן למששו בחוש).
אותם ביאורים אינפורמטיביים הכללות המה: המטריאליזם הוא רק תעתוע כאן, רק מראית עין – משום שאין כאן חומר – אלא הכללה מופשטת – המומשגת כממשות. ההסבר האינפורמטיבי הוא ההסבר המכליל "כמה דברים שקיומם נפרד זה מזה מקושרים זה לזה על-פי חוקי התנועה", כלומר אותו עלמא דפירודא (אריסטוטלי) בו כל תופעה נבדלת לה לנפשה, הופך לעולם אחדותי שההכללה (ההסבר האינפורמטיבי) מתארת אותו "ככוחות וחומר מקושרים על-פי הכרח…" אכן. אכן.
כפי שבכלר חוזר ומדגיש (מאחר וכל מהלך ספרו הוא העימות הזה סביב מעמדן של התופעות) ההכללה מקבלת מעמד ממשי לא פחות מאשר התופעות עצמן. תורת הגרוויטיציה האוניברסאלית מסבירה את כל תופעות הגרביטציה ומאחדת את המציאות כולה – משום שאם הגרביטציה זהה בכל מקום – הרי שגם אם נסובב את הראש ולא נביט על הירח או הגאות והשפל – הם יהיו שם – הם ימשיכו להתקיים כי החוק האוניברסאלי קיים בכל מקום.
והעולם, הריהו קיים לעד בתודעת האלוהים – וכל עץ שנופל ביער, ידוע וספור הוא, אפילו כל עשב ועשב… ושירתו…
