ארכיון הקטגוריה: אמונה

פוסטים שונים בנושא אמונה:
אמונת האבולוציה
חפץ חיים בחרוזים
כתבי הרב קוק
לעמוד הראשי בנושאי אמונה: אמונה

אמונת האבולוציה
bikeICE

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הממשי

הויכוח, אם כן, הוא על הממשות. מהו הממשי. האם הוא רק בתודעה או שהוא קיים גם כשאנחנו לא מסתכלים. האם יש קביעות לאובייקט – או רק לסובייקט (ואפילו זה לא)?
האונטולוגיה האקטואליסטית אינה מכירה אלא במה שניצב לנגד עיניה. כפי שכותב בכלר בעמ' 70:
70_IMAMASH
ובעמ' 71:
71_IMAMASH
באונטולוגיה כזאת, אין מקום לכוח המשיכה של ניוטון כהסבר לתופעות הנמצא מעבר לתופעות משום שהכבידה אינה ממשית. אונטולוגיה כזאת מקנה משקל רב לחושים – למה שנתפס כאן ועכשיו, ומרוקנת למעשה מתוכן את העבודה הבסיסית שגם החושים עצמם זקוקים להכללה, ושהפוטנציאלי מנחה את ההתנהגות שלנו בכל רגע ורגע יותר מכל מה שאנו חווים באותה שניה – ולא רק כולנו, אלא את כל החי. כאמור, כלב הקופץ אל פיסת נקניק שהושלכה לעברו יודע לשרטט בנפשו את כל המסלול הבליסטי הפוטנציאלי של הנקניק וללכוד אותו במעופו – רק נראה שהכלב לא הבין את זנון וכל החישובים שלו שהכלב לעולם לא יתפוס את הנקניק.
לעומת זאת האונטולוגיה הפוטנציאליסטית היא כזו שבכלר מכנה "אינפורמטיבית" משום שהיא מכילה אינפורמציה נוספת על המציאות ממה שיש בה בכל נקודה רגעית.
בכלר משתמש בתורתו של ניוטון כדי להבהיר את עניינה של אונטולוגיה פוטנציאליסטית כאונטולוגיה המקפלת בקירבה "ביאורים" למציאות – או בשפת הרב – הכללות:
בעמ' 73 כותב בכלר:
POTENTIA73
אותם "עצמים" פוטנציאליים הכללות הן, ואין כל דרך לדעת על נוכחותם אלא על ידי "תוצאותיהם התופעתיות בחומר ובתנועותיו". המציאות מורכבת מהתוצאות ומכוחות הפנימיים המניעים אותה, ובהמשך שם הוא כותב:
POTENTIA73B
אידיאולוגיה אינפורמטיביסטית הנשענת על אונטולוגיה פוטנציאליסטית, ואם נתרגם זאת למונחי עולם האמונה הרי מדובר כאן בתופעות הנגלות החושפות דברים נשגבים ועמוקים שמעבר לתופעות – חושפות מידע על ההכללה המניעה את כל התופעות – וכך אנו מכירים במי שאמר והיה העולם – יש לנו הסבר אינפורמטיבי מכליל והתופעות מגלות זאת. האמונה באפשרות שתופעות תחשופנה הכללה ויאששו אותה – היא האונטולוגיה הפוטנציאליסטית, היא האמונה שקיים עולם ממשי מחוץ לסובייקט בו יש אפשרות לדעת על דברים שהם מעבר לעין המתבונן, מעבר לתופעות.

Plato

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – מהפכת ניוטון

מהי אם כן אותה מהפכה, שבכלר רואה בה את ה"אמת" – ושאת אובדנה הוא מבכה לכל אורך הספר?
המהפכה נעוצה באונטולוגיה חדשה המכירה בקיומו של "עולם" שהתופעות חושפת את פנימיותו. ניוטון מאכלס את העולם בישויות שאינן ניתנות לתצפית – כוח הכבידה למשל – אך יש להן ממשות אמיתית – גם אם אין הן מתגלות באופן ישיר אלא רק באמצעות התופעות. זהו השער, כדברי הרב: "צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו". במה שבכלר מראה שהוא שיאה של המהפכה המדעית – מעין פסגת גל מתנשאת כשמשני צידיה גיאיות צלמוות – מופיעה אונטולוגיה הרואה את העולם כשער – ומציבה בטרקלין ישויות שאין אינו רואה אותן.
BECHLER67
רגע שיא נורא הוד בו נוצרת תפיסת עולם אמונית-מדעית בה הישויות שאינן אלא פוטנציאליות בעולם של אריסטו (כאן יש קצת מקום לטעות אצל בכלר כי הוא הרי משווה בין אקטואליזם לפוטנציאליזם וכאן הוא מדבר על הפונטציאליזם של האקטואליסטים (חה חה) – וכוונתו כמובן לכך שהאקטואליזם שולל את הפוטנציאליזם הזה ואינו מוכן לקבל אלא את מה שניתן למששו בחוש).
BECHLER68
אותם ביאורים אינפורמטיביים הכללות המה: המטריאליזם הוא רק תעתוע כאן, רק מראית עין – משום שאין כאן חומר – אלא הכללה מופשטת – המומשגת כממשות. ההסבר האינפורמטיבי הוא ההסבר המכליל "כמה דברים שקיומם נפרד זה מזה מקושרים זה לזה על-פי חוקי התנועה", כלומר אותו עלמא דפירודא (אריסטוטלי) בו כל תופעה נבדלת לה לנפשה, הופך לעולם אחדותי שההכללה (ההסבר האינפורמטיבי) מתארת אותו "ככוחות וחומר מקושרים על-פי הכרח…" אכן. אכן.

כפי שבכלר חוזר ומדגיש (מאחר וכל מהלך ספרו הוא העימות הזה סביב מעמדן של התופעות) ההכללה מקבלת מעמד ממשי לא פחות מאשר התופעות עצמן. תורת הגרוויטיציה האוניברסאלית מסבירה את כל תופעות הגרביטציה ומאחדת את המציאות כולה  – משום שאם הגרביטציה זהה בכל מקום – הרי שגם אם נסובב את הראש ולא נביט על הירח או הגאות והשפל – הם יהיו שם – הם ימשיכו להתקיים כי החוק האוניברסאלי קיים בכל מקום.

 

והעולם, הריהו קיים לעד בתודעת האלוהים – וכל עץ שנופל ביער, ידוע וספור הוא, אפילו כל עשב ועשב… ושירתו…

TruthHehHeh

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – מונעים פורענות

אחרי שהבהיר את התולדות הקשות של האקטואליזם – ורמז לנו על החורבן המוסרי הנולד ממנו. מציב בכלר מייד את תרופתו הרעננה והמפתיעה. ומהי? יש אמת! מכריז בכלר. אמת אנושית. אמת מלאה ספקות. אמת שאין בה וודאות – אך אמת היא! נוע תנוע!
PURANUT
מה יש להוסיף?
נשיקות לבכלר.
chocklatebechler

forged_spinoza

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הסבר מקדים 2

אחד הדברים הנפלאים בספרו של בכלר, והסיבה העיקרית שאני לא מפסיק להתלהב ממנו, היא ההכללה הגורפת שהוא מציע כדי לשזור את כל הפילוסופיה של המדע – בקו אחד מבריק המצביע על עוצמתה הכובשת של האונטולוגיה האקטואליסטית (אותה הסברתי קצת בפוסט הקודם). כאמור, תפיסת עולם זו, קובעת שאין דבר מחוץ לחושים, ובכלר מראה כיצד הפילוסופיה המערבית גזרה מכך בהדרגה את מלוא המסקנות. המסקנה הראשונה היא חוסר אינפורמטיביות – וכאן יש רמז ראשון שאינפורמטיביות היא היכולת להכליל – משום שאם כל דבר הוא רק ההיבטים הנפרדים שלו – ואין יכולת להכליל – אז בעצם אין לך מה לומר על שום דבר.
MADA_REIK
המדע הוא ריק משום שלו היתה בו אינפורמציה היא היתה צריכה להתייחס אל משהו שמעבר לתופעות עצמן (כמו תורת הכבידה של ניוטון למשל) – אך מאחר ואין לי אלא התופעות – אין כל מקום לאינפורמציה. לכן, האונטולוגיה האקטואליסטית היא גם ריקה מאינפורמציה ומידע תיאורטי על העולם.
בכך גם כמובן מתרוקנת המציאות מאלוהיה – משום שעצם הרעיון של אלוהים הוא רעיון של מציאות מוחלטת המתגלה באופן פוטנציאלי בלבד במציאות שלנו – אך נמצאת שם ככוח מאחד ומכליל. ואכן – בכלר מצביע מהר מאוד על מקומו של שפינוזה – קוטל האל – בהתפתחות הזאת:
SHPINO
ומכאן ממשיך בכלר לתפור את העסק כולו, ובמבט אחד מכליל הוא סורק את כל התפתחות הפילוסופיה מאז ועד עתה:
SPINO_TOPOMO
והתרופה? בפוסט הבא…

אקטואליסט: אין עובדת רווחה!

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הסבר מקדים

עכשיו, אחרי חלוף ההתלהבות הראשונית. הגיע הזמן לחזור אל הראשונות. מה בעצם אומר בכלר. הוא משווה למעשה בין שתי תפיסות עולם על העולם. האחת שהוא קורא לה אונטולוגיה אקטואליסטית (ובה הוא בוחל) ואחת שהוא מכנה אונטולוגיה פוטנציאליסטית (אותה הוא מעלה על נס). המשמעות של האונטולוגיה האקטואליסטית היא "צו לצו קו לקו". לפי אונטולוגיה זו אין לנו כל דרך לומר משהו על המציאות משום שהיא תמיד מפורקת ומלאת ספקות.
ARISOACTUA1
כלומר, האונטולוגיה האקטואליסטית דוחה את קיומה של ממשות כלשהי מאחורי התופעות, קיומה של "שמש" כלשהי מעבר לצללי המערה "האפלטונית". יש צללים בלבד ואין משהו אחר במציאות.
באונטולוגיה כזאת אין מקום "להכללות" משום שהכללה היא משהו פוטנציאלי – משהו שהוא מעבר לתופעות המקשר בין תופעות (ובכלר – כמו הרב – מייחס את ההכללה לפיסיקה של ניוטון) – אך בעולם האקטואליסטי היא אינה קיימת.
ARISOACTUA2
כפי שבכלר יראה בהמשך – התפיסה המוזרה הזאת של אריסטו – המנוגדת כל כך לאינטואיציה הטבעית – נובעת מתוך התעקשות על תפיסה מוחלטת שאינה מקבלת מציאות חלקית. אם אני מביט בהר עכשיו – הרי הוא קיים בפועל. אך אם אסובב ראשי אל הים – ההר נעלם – ומי יתקע לי שהוא שם. הוא שם רק בפוטנציאל – אך בפועל באקטואליה – הוא אינו – ותמיד יכול להיות לי ספק אם הוא שם. אריסטו הופך את הספק הזה לחזות המציאות כולו – ודוחה את התפיסה הטבעית כל כך הממשיכה לסבור שההר הוא שם. נדמה שאריסטו תקוע בשלב שלפני הקביעות אובייקט (גיל שנתיים פיאז'ה?) והיינו רוצים למסור אותו למורה טיפולית – אך כפי שמתברר בהמשך הספר – מתברר שגישה זו מאפיינת את כל האמפריציסטים. מה לי משחקי "קוקו" משונים שמשחקים עם ילדים – האמפיריציסט תמיד מופתע מחדש – משום שאין בנמצא אלא מה שעיניו רואות באותו רגע – זה היה מגוחך אם זה לא היה כה מושרש פילוסופית -ואחד הדברים שאני רוצה לברר זה למה? כרגע אני נוטה לחשוב שיש כאן איזשהו פחד מפני מה שעשוי להסתתר מאחורי המציאות. לא האושר הגדול המסתתר מאחורי "זה" אצל עמיחי – שהוא כמובן אינו אושר כלל – ובעצם אני מבין עכשיו שגם עמיחי הוא אקטואליסט – ובעצם אומר "חביבי – שום דבר לא מסתתר מאחורי התופעות – הדרעק הוא דרעק – ואין שם שום אושר" – יש כאן בהלה מהארעי, מהבלתי מוגמר ממה שאינו ברור – ושאיפה לקבל רק את המוחלט. ברגע זה אני רואה את זה. וזה מה שיש. והמוחלט, אם יש מוחלט הוא רק בראש שלי…

LAWS

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הביאור

אט אט מתברר שמתחולל כאן מאבק עצום ביחס לאפשרות לומר דברים על העולם – בעצם ליצור הכללות שאומרות משהו כללי על הפרטים – ובכך מוציאים את הפרטים מידי פרטיותם. כך לגבי הכוחות שניוטון "גילה" כותב בכלר דברים שנשמעים כמובנים מאליהם לשכל הישר – אך הוא מבטיח שבהמשך יתברר שהפילוסופים של המדע, וקאנט בראשם הצליחו לעוות את השכל הישר וליצור מצב בו אין אפשרות "לומר דבר אחד על דבר אחר" – משום שאצל קאנט אין הפרדה בין אובייקט לסובייקט – באשר האובייקט אינו אלה היטלים של תפיסת הסובייקט – ואין לו קיום ממשי – לכן בניגוד לניוטון שחשב שהוא "חושף" את המציאות שמאחורי המציאות – כלומר מסביר את פרטי המציאות באמצעות הכללה – אצל קאנט המציאות כולה תיבלע בסובייקטביות של הנפש. כך בכלר כותב ביחס לתורתו של ניוטון:

FORCES

הנקודה המשמעותית ביותר כאן, ואולי זוהי הנקודה שדחפה את ניוטון אל כפירתו בשילוש ודבקותו באל אחד – היתה התחושה המהותית שהתיאוריה שלו חושפת "מציאות מאחורי המציאות" שאינה תלויה בתפיסת האדם, אלא היא משהו שנחשף מההוויה העצמה מהחוקים והכוחות הפועלים מאחורי הקלעים – המכניקה של הבריאה – תחושה נוראת הוד של עמידה מול מעשה האלוהים. ותחושה זו היא למעשה איפשרה לניוטון לקבל את הפרדוקס – מתוך תפיסה שכך הדברים בנויים – כך העולם בנוי: באופן פארדוקסאלי שלעולם ניתן רק לידיעה חלקית – וכל שיש בידינו הוא ליצור קירובים והכללות כדי להבין כיצד המציאות הזאת פועלת – גם אם ההכללות עצמן הן לעיתים פארדוקסאליות ובגדר "נס". כפי שמביא בכלר מדברי ניוטון על החשבון האינפיניטסימאלי:
POTENTIAL

solar_system

זאב בכלר – 3 מהפכות – הכללה

הרב כותב באורות את הדברים הבאים אודות האסטרונומיה הפרה-קופרניקאית כמשל להכללה שאינה כוללת בתוכה את כל הפרטים : "שיטות התכונה הישנות, שהיו חזיונות פרטיים מתפשטים רק על חוג גבול התכונה בלבד, היה הספק טמון בקרבם, עד שהיה מרגלא בפומייהו של התוכנים, שתארי התכונה והנחותיה הנם רק למצוא איזו הצעה לפתרון שנויי התנועות הרבים של הגרמים השמימיים ושאפשר שהפתרון יהיה באיזה דרך אחר".
בהמשך מביא הרב את ניוטון כשינוי מהותי היוצא מכדי ספק.
"מיום שחוק כח המושך החל לפתור את השאלות התכוניות, מתוך שהוא חזיון קוסמולוגי כללי, השליך מעליו את עבותות הספק, ומזה בא גם ההבדל השני, שהתכונות הישנות היו נוחות להשתתף אלה באלה, מה שאין כן התכונה החדשה, שמתוך תכונתה הכללית הודאית קנאית היא ואי אפשר שיאמר אדם לפתור קצת מחזיונות החכונה על ידי כח המושך ושאריתם באיזה פתרון אחר מתנועות גלגליות שעל פי הצעות התכונה הישנות".
ניוטון הוא סוף המהלך שעובר מקופרניקוס דרך גלילאו וקפלר – ובכלר אכן מציין את ניוטון כסוף התקופה בה חיפשו אמת בתוך העולם: "יש אמת אחת ויחידה בדבר כל עניין. אמת זה הוא היא כל האמת והיא תמיד אינפורמציה על העולם. אך בדיוק מכיוון שהאמת היא אינפורמציה על העולם היא מלווה בספק נצחי". (בכלר, עמ' 16) – האמת האלוהית המוחלטת מתמשקת עם בינת אנוש – המגעת רק עד היכן שידה מגעת וצל הספק מונח עליה תמיד. "הכרת אפשרות זו היתה יצירתו של אפלטון, והיא שלטה במהלך התפתחות המדע תקופה קצרה מאוד – במשך המהפכה המדעית שהתרחשה במאה ה-17 וששיאה היא הפיסיקה של ניוטון. היא הלכה והתערערה במשך המאה ה-18 ומי שחיסל אותה סופית היה קאנט". (בכלר, שם).

בכלר כותב שאמצעיו של קופרניקוס היו "פירוק התופעות לרכיביהן… ובדיקתו – קריטריון ההרמוניה והסימטריה כתכונות המייחדות פירוק אחד מכל יתר הפירוקים" (עמ' 28).
נראה שמה שבכלר קורא לו "פירוק" הוא למעשה מה שהרב מכנה "הכללה", ואכן בפרק הבא מופיעים דיבורים מופלאים על "האחדות האורגנית והאמת", ותיאוריו של בכלר משיקים כמעט בשלמות עם תיאוריו של הרב על ההכללה שהיא הולכת יד ביד עם הוודאות והייחוד. בכלר מתאר את מקור הוודאות של המדע הקופרניקני כנעוץ בכך שתוצאותיו של חוק דל ומצומצם ('מרכז סיבוב הגלגלים הוא השמש') הן רבות ומגוונות ואינסופיות בעיקרון. "וככל שמספר התופעות המפוענחות הולך וגדל [=ההכללה רחבה יותר] כך מצטמק ונעלם הספק, שאולי הכל טעות ומקרה". (עמ' 28)

כפי שהרב כותב: "כל גלוי רוח כללי לפי התגברות הכללות שבו כך הודאות מתחזקת בקרבו ולפי מדת ודאותו, כשם שאינו נותן מקום לספק, כך איננו מותר את זכותו לאחרים לשתפם עמו; הכלליות הודאות והיחוד תלויים הם זה בזה…".

בכלר עורך כאן אבחנה חשובה לגבי סוג הספק, סוג חוסר הוודאות, שקופרניקוס הצליח לסלק ואבחנה זו מתמשקת היטב עם התפיסה של הרב לפיה הולכת ההכללה ומשתכללת בהדרגה, והמגמה "ההכללתית" מאפיינת את עצם המציאות: "בברור שמדובר כאן בספק אנושי" כותב בכלר, "בספק רגיל… השאלה האמיתית היא שאלה מן החיים… אין כאן עניין לוגי אלא עניין אנושי – הוודאות שעליה מדברים קופרניקוס ודקרט היא ודאות של היומיום".(עמ' 28)
זוהי הוודאות שהולכת ומתעצמת בהדרגה ככל שההכללה הולכת ומתרחבת – זוהי וודאות שלעולם לא תצליח להשתיק את צחוקו הלועג של יום – באשר זוהי וודאות אינדוקטיבית מהסוג שמאפיין את כל החיים על פני אדמות, הוודאות האינדוקטיבית שמאירסון מייחס לכל כלב העוקב אחר מסלול מעופו של נקניק ופוער את פיו במדויק בנקודת ההגעה הנגזרת אינדוקטיבית מתוך הידוע לו על מעוף הנקניק עד כה. זוהי ההכללה המתכללת שניתן לייחס גם לדתות ולא רק לאובייקטים פיסיקאליים של המדע – באשר זוהי הכללה של ההגיון הפשוט, ההגיון האלוהי הטבוע בחיים, המחפש את הדפוסים והמשמעות המאחדים את הפרטים.
כמה מרגשת הכרעתו של בכלר: "ובכך נחתך עניין הוודאות המדעית עבור המהפכה המדעית אחת ולתמיד, וברגע שאנו דורשים מן המדע ודאות רבה יותר, שניתן לקרוא לה מוחלטת או אלוהית [יומרה עלובה שמקורה בתפיסה אלילית של המציאות!], השאלה מאבדת עניין, ולא רק עבור המדע. כי התשובה עליה טריוויאלית בהתאם: שום דבר אינו ודאי באופן מוחלט". (עמ' 29).
בזמנו, כאשר חקרתי את הפילוסופיה וההסטוריה של המדע, הגעתי למסקנה שהסיבה היחידה ל"נכונות" המדע היא "שהמציאות משיבה לו אהבה" – המדע יכול לחשוף אך ורק את האלוהות המתגלה ולא את האלוהות המוחלטת, הנסתרת. אותה אלוהות התמגלה בגבורת כל גיבור וכו', שהרב מתאר באורות, (ראה פוסט קודם: זאב בכלר 3 מהפכות קופקרניקניות – מבוא).
והנה, כל כך פשוט! פתרון כל כך פרוזאי ולא "פתרוני", כל כך לא קנטיאני, לא גרמני ולא כפייתי – הנה, יושב לו שם אצל בכלר, משפט מצמרר – כל כך הרבה שנים הוא מפכה בקרבי ולא ידעתי לתת לו מבע: "זהו פתרונה הסופי של המהפכה המדעית לבעיה שלימים תיקרא 'בעיית האינדוקציה' [אני פשוט הגעתי למסקנה שהמדענים מצפצפים על הבעיה – אך בכלר חושף כאן את מימד העומק הפילוסופי] – כיצד אפשר לפרק או לפתור או להציל את התופעות [וכמובן שמתבקש כאן המינוח של הרב: להכליל את התופעות], אם כל מה שנתון לנו הוא התופעות [כל מה שנתון לנו הוא השער]… יש לפתור את התופעות כך שההרמוניה [ההכללה!] תאלץ אותנו להודות שבפנינו ודאות מורלית [הוודאות!] שהיא הפתרון היחיד האפשרי [הייחוד!].
בכלר מוסיף ומסביר ש"מה שיוצר ודאות כזו ואת עוצמת ההרמוניה הזאת הוא השוני שבין הצופן, כלומר חוקי הטבע והעקרונות [דהיינו, ההכללה] לבין התופעות [דהיינו, הפרטים המוכללים] וככל שהשוני יהיה גדול יותר, כן אפקט ההרמוניה עצום יותר – זו עובדה אנושית פשוטה [כפי שההכללה חייבת להיתפס בשכל האנושי הפשוט מאחר והוא זה שהולך ומחולל אותו והוא זה שמכיר בה ומייחס לה את הוודאות והייחוד]" (עמ' 29).

כך – ממקום רחוק כביכול מהרב – מתוך המציאות ההסטורית והפילוסופית של המדע – מגיע בכלר, למה שהרב סיכם בתמציתיות כזאת בפיסקה על הכלליות, הוודאות והייחוד. ומדהים עוד יותר – שבכלר מייחס את ההיפרדות מתפיסה זו, המתחילה בקנט – לשקיעה וניוון הנובעים מתוך היפרדות מן האמת של המציאות [המציאות האלוהית!]: בכלר כותב על קנט וממשיכיו: "דבר אחד לעולם לא יכול לעניין אותו – השאלה אם התיאוריה אמיתית או שקרית. לשאלה זו אין משמעות עבורו, אלא עד כמה שפירושה הוא הקונסיסטניות הלוגית של התיאוריה ותו לא". (בכלר, עמ' 18).

אני מצפה בכליון עיניים לראות כיצד יתפתח הספר בהמשך.
אוהב אותך בכלר.

3REVOL

זאב בכלר 3 מהפכות קופקרניקניות – מבוא

לעיתים נדירות נופל לידיך ספר, שאחרי שאתה מעיף מבט בתוכן, אתה מתחיל להתייחס אליו כבונבוניירה: משהו נדיר שאורחים מביאים לפעמים, שאתה מתענג עליו באופן אקספרימנטלי, שמח בשוקולד אך דרוך לאיזה מילוי בעייתי בטעם מרציפן.
כאשר נפל לידי ספרו של זאב בכלר 'שלוש מהפכות קופרניקניות' – פילוסופיה רחבה וממצה של המדע – מצאתי שהוא מסכם את הפרדיגמה האמונית מנקודת מבט של מי שמכיר היטב את המדע על גלגוליו. אחרי שנים רבות כל כך שאני חש בגרון ניחר שכל הסובייקטיביסטים שאינם שומעים עצים נופלים ביערות מרוחקים טועים טעות עמוקה ביחס לתפיסת המציאות, וברור לי שהמציאות האלוקית נמצאת שם באופן אובייקטיבי וקיים, התגלות של אלוהות בלתי נתפסת – אלא שאנו כבני אדם רק הולכים וחושפים מציאות זו ככל יכולתינו – גם אם היא תמיד מעבר ליכולת התפיסה השלמה שלנו – ובכך מתאששות הוודאות ואי-הוודאות גם יחד – בא בכלר ומתאר המשגה יסודית זו כיסוד למהפכה המדעית של קופרניקוס – המהפכה הקופרניקנית הראשונה המעניקה לאדם את המעמד של חוקר העולם ההולך וחושף מתוך ספר הטבע את כוונת המחבר הנעלם. מפרש ומפענח את התופעות כדי להבין את העומד מאחוריהן.
איזו אמונה נפלאה עולה מתוך דבריו של בכלר בעמ' 25: "קופרניקוס יצר… את האידיאולוגיה של המדע החדש: מטרתו גילוי ודאי של מבנה העולם, כפי שהוא בעיני אלוהים ולא כפי שהוא בעינינו". אני קורא את הפיסקה הזאת ודמעות עולות בעיני, האם יש תיאור מדויק יותר של היחס שלנו אל האלוהי? המדע המנסה לחתור אל אותו "טרקלין" שהוא האלוהות המחייה את הקוסמוס.
בכלר מתאר את התפתחות התפיסה הזאת במהלך מבריק בעמ' 21-23. הוא פותח בשאלה מרתקת שהוא מביא מדברי פילוסוף בשם אדוין ברט:
BECHLER1
BECHLER2
כלומר, מבחינה מתמטית, "מדעית", אין כאן פישוט ואין כאן חידוש. הנקודה הקריטית היחידה כאן היא התגלותה של "אמת" על העולם, מתוך "העולם" – אלא שאין זו אמת פשוטה – וזו הנקודה הממשקת תיאור זה עם תיאורו של הרב אודות האלוהות המתגלה בעולם:
BECHLER3
BECHLER4
וזהו בדיוק "השער" שמתאר הרב ביחס להכרת האלוהות – עולם התופעות הוא השער המגלה לנו משהו מהמציאות האלוהית – מהטרקלין שהוא המציאות האוביקטיבית שלעולם אינה יכוה להיתפס בשלמותה על יד הסובייקט – וכפי שתורת הקוונטים איששה יפה את הפרדיגמה האלוהית הזאת.
"האלהים", כותב הרב, "הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון… [לכן]… צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה…".

קופרניקוס חשף משהו מהחוקיות של היקום, מהאמת האלוהית המסתתרת בכל – ואיפשר להבנה שלנו לחדור לרגע אל מעבר לתופעות ולהבחין במשהו מהפלא האלוהי – להציץ לרגע לתוך הטרקלין.

מקור האיור: http://thedallasgeek.com/2011/10/17/shining-light-on-the-double-slit-experiment-and-quantum-reality/

אי-וודאות-ודאית

כמה מטעה
הוא הכינוי:
"עקרון אי הוודאות".
כמה יותר נכון היה
לכנותו
עקרון
"וודאותה של אי הידיעה".
אין כל ספק בכך.
שום פקפוק.

אז למה קראו בשם כל כך מטעה
לוודאות הנפלאה
הזאת שהיא תכלית הידיעה.
"תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך".

אולי משום
שההבנה
שבעצם
לעולם לא תדע
בעת שהתכלית שלך
היא
לדעת
יוצרת
אי וודאות
רגשית.

החלף את התכלית
הייזנבנרג.
הכל יסתדר.

עקרון אי הוודאות:

לא ניתן לדעת בעת ובעונה אחת את המיקום והתנע של חלקיק. אי האפשרות לדעת אינה נובעת מחוסר דיוק של מכשירי המדידה או מפגם באיכות הניסוי – אלא נובעת מתוך התיאור הפיסיקלי של הטבע. אי האפשרות לדעת גלומה בטבע הדברים.

אלוהי האגנוסטיים

Agnostic

האגנוסטי – זה שאינו יודע,

זה שאינו יודע אם יש או אין אלוהים,

מלא אמונה הוא.

אי ידיעתו מסתיימת באי הידיעה אם האלוהים שמתארים לו חבריו, מוריו ורבותיו הוא האלוהים.
אך מלא הוא אמונה אחרת, אמונה הלובשת בדורנו צורות מעניינות של יראת הרוממות וצידוק הדין.

אחד המקומות המרתקים בהם הולכת ומתגלה תפיסת האלוהות "הטבעית" לבן תרבות המערב המפנה גבו לנצרות ומנסה לשאוב את האלוהות מתוכו, היא אותה אלוהות המוגדרת בתוכניות 12 צעדים כ"אלוהים כפי שאנו מבינים אותו" – אלוהים שרובם מתארים כ"בורא עולם" כ"רוח קוסמית" כ"אל רחום וחנון".

דוחים הם מביני האלוהים הללו את כל הפרשנויות היותר קפדניות של פעולת האלוהים בעולם – את אותם דימויים אלוהיים המחוללים רוח קצופה ומדולדלת אצל מאמיניהם – ומחבקים "כוח גדול מאיתם" על פי הבנתם, שבפניו הם מתבטלים.

אלו הן הניצוצות הגנוזים בכל דת, ההולכים ומקבלים ממשות בחברותות הגדולות של קבוצות 12 הצעדים. אותו חיפוש טבעי אחר המופלא, אותה הכרה במה שלמעלה מאיתנו מתאחה עם התפיסה של חלק אלוה ממעל המוטבע בכל אחד ואחד – ומובילה אל הקריאה "אין אמונה ללא מעשים" ובתביעה אישית ופנימית לרוממות המצליחה להוציא את בני-הדורדייה למיניהם – האנשים המכורים לאלכוהול, לסמים, לאוכל ולשאר תאוות וחסרונות אנוש – מאומללותם ורשעתם ולהביאם אל חיים מתוקנים ללא קנאה, שנאה ותחרות, ללא כעס, אשמה או בושה, חיים של תשובה וכפרת עוונות.

שלושת הצעדים הראשונים של 12 הצעדים הם: הודינו שאנו חסרי אונים בפני בעייתנו, הכרנו בכך שכח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיותינו והחלטנו למסור את רצוננו וחיינו לידי אלוהים כפי שאנו מבינים אותו. הדגש על "כפי שאנו מבינים אותו" משחרר אתיאיסטים ואגנוסטיים לאמץ לליבם את האלוהים – ואם תשאל אותם מי הוא אלוהיהם, תקבל תשובות מפתיעות של יראה ואהבה: האלוהים שלי הוא טוב, הם אומרים, הוא אינסופי, הוא קוסמי – ואחר כך הם מוסיפים שאין כל ערך לאמונה ללא מעשים – ומציעים את שאר הצעדים: הכוללים: "חשבון נפש נוקב וחסר מורא", "הודאה בפרטי החטאים" שחטאנו, "נכונות לתשובה שלמה", "בקשה מהקב"ה בענווה לסייע לנו לתקן את דרכינו ולהסיר את חטאינו", "נכונות לכפר על כל החטאים שבין אדם לחברו", "פניה ישירה לאנשים בהם פגענו בנסיון לכפר על מעשינו", "חשבון נפש יומיומי והודאה מיידית בכל חטא", "שאיפה להכיר את הקב"ה כפי שאנו מבינים אותו" ולעשות רצונו", "להביא את דבר ה' לאחרים ולפעול על פי עקרונות אלה בכל ענייניינו".

תנועה חסידית שלמה הצומחת מתוך שחרור ההכרה להכיר באלוהים על פי הבנתה.