פולמוסי אבולוציה – תיאולוגיית תהליך

אפשר ש'תיאולוגיית תהליך', היא הנסיון העכשיוי הקרוב ביותר בתרבות המערבית לתיאור מציאות עולמית ותיאולוגית, שתכיר במגמות שחושפת האבולוציה. נקודות הקירבה בין תיאולוגיה זו לבין תפיסת המגמה המתעלה מחד, והמרחק בינה לבין תפיסות יסוד של הנצרות מאידך, מצדיקה דיון מעט נרחב יותר בתיאולוגיה זו.

תיאולוגיית ה"תהליך" נשענת על הגותו של אלפרד נורת' ווייטהאד, המתמטיקאי-הפילוסוף המפורסם, שחיפש סדרה של מושגים מטפיזיים שיוכלו להסביר את כל הישויות האינדווידואליות, החל מהאל ועד ליצור הזניח ביותר.[1] באמצעות ספקולציה פילוסופית בשילוב עם מדע הוא פיתח את המודל המפורסם שלו של יחידת המציאות היסודית, אותה הוא כינה 'האירוע בפועל' או 'הישות בפועל'. על פי וויטהד ניתן להסביר את כל הדברים כתהליכים של אירועים בפועל, הקשורים קשרי גומלין ומשתנים בדרגת המורכבות שלהם.

היצירתיות היא עוד אחד ממושגיו האונברסליים של וייטהד; לכל ישות בפועל יש מידה של חופש המוצאת ביטוי ב'מטרה הסובייקטיבית' של היחיד. תהליך היצירה-העצמית באמצעותה מממשת ישות בפועל את המטרה הסובייקטיבית שלה, כולל את איחודן של התפיסות הרבות שלה מן העבר והוספת דבר מה חדש לתפיסות אלו, שהוא התרומה היצירתית העצמית של ישות זו לתהליך הקוסמי.[2]

אלוהים, על פי וייטהד, הוא הישות העליונה בפועל, וככזה הוא מפגין באופן מושלם את כל התפקודים של ישות בפועל. וייטהד טוען שלא ניתן להגיע ללכידות מטפיסית אם רואים את האל כחורג מהכללים; להיפך, האל הוא המימוש המרכזי של העקרונות המטפיזיים לפיהם יש להסביר את כל הדברים. כך, האל תופס באופן מושלם את כל הישויות ביקום ונתפס על ידן באופן חלקי. יש לו גם השפעה עליונה על כל הישויות בפועל, בקובעו את גבולות היצירתיות שלהן ובהשפיעו על המטרות הסובייקטיביות שלהן, בכך שהוא מספק לכל אחת 'מטרה ראשונית'. עבור וייטהד, אם כן, ללא אלוהים לא היה התהליך הקוסמי תהליך מסודר ויצירתי אלא רק כאוס. אלוהים, מעצם טבעו הקדמון, פועל כ'עקרון הגבלה' או 'קונקרציה' המאפשר לעולם להתקבע באופן קונקרטי באמצעות התכוונות לעבר ערכים מסויימים בתוך גבולות החופש הנתונים מאת האלוהים.

על פי וייטהד, האלוהים, תופס ונתפס, בא באינטראקציה עם כל ישות בעולם, בכל אירוע רגעי ברצף האירועים המהווים את ה"חיים" של אותה ישות. באופן זה, האלוהים נמצא באופן רדיקלי "אימננטי" בתהליך העולמי עצמו, בהובילו אותו לעבר ערך גדול יותר ועוצמה אסתטית רבה יותר, לא בכפייה אלא מתוך שכנוע אוהד. ולמרות שהאל, בטבעו הקדמון, מתעלה מעל לעולם, כישות בפועל הוא כולל את העולם באופן תוצאתי בקרבו, וסובל וגדל עם העולם באמצעות היצרתיות שלו ושל העולם.

אין ספק שתפיסתו של וויטהד כבר מתקרבת להכרת השלמות וההשתלמות, פרט לכך שאין הוא מפריד בצורה ברורה בין האלוהות האימננטית לבין האלוהות שאין כל מחשבה יכולה לתפוס בה, האלוהות שהיא השלמות המוחלטת הנשגבת מכל בינת אנוש, ולכן בסופו של דבר גולש וייטהד לפנתאיזם אלילי המדבר על אלוהים כמי שסובל וגדל.

ווית'אם, מסביר ש'תיאולוגיית תהליך' מכחישה שהאל הוא כל יכול, באופן המסביר מדוע יש חירות וסבל בטבע, או, מדוע קיימת האבולוציה עצמה. 'כדי שיהיה לנו סיכוי כלשהו להתגבר על האמונה העקשנית שהשקפה מדעית סותרת את האמונה הנוצרית', אומר תיאולוג-התהליך דוד ר. גריפין, "אנו זקוקים לצורה של אמונה נוצרית שאינה מניחה מראש התערבויות על-טבעיות".

אמנם לא ברור מה יהיה כל כך נוצרי באמונה כזאת, אולם נראה שחלק מהמגמות החדשות היא הנטייה לקרוא 'נוצרי' לכל מה שלעולה בדעתך. עם זאת יש בתיאור הבא של שטיין, המובא אף הוא אצל ווית'אם, כדי להזכיר מעין הד רחוק של עקרון "השלמות וההשתלמות" אותו תיארנו בהרחבה לעיל, כאשר שטיין מסביר שתיאולוגיית התהליך מלמדת:

שהאל הוא דו-קוטבי, או שיש לו שני תווי אופי, ושהוא מעורב באופן אינטגרלי בתהליך האינסופי של העולם. לאל יש טבע 'קדמון' או טרנסנדנטי שהוא השלמות הנצחית של אופיו, ויש לו טבע אימננטי או 'תוצאתי' שבאמצעותו הוא מהווה חלק מהתהליך הקוסמי עצמו. תהליך זה הוא 'עידני', דהיינו לא נובע מתנועת האטומים או חומרים שאינם משתנים, אלא מאורעות או יחידות של התנסות יצירתית המשפיעות אלו על אלו ברצף הזמן… ישנם כמה וכמה מאפיינים של תיאולוגיית התהליך שמנקודת מבט של התיאולוגיה האוונגלית סותרים את כתבי הקודש. אלו כוללים תפיסה שאינה מפצלת את השילוש הקדוש לשלוש, תפיסה של הביבליה ושל מעשי יש"ו שאינה נזקקת לעל-טבעי והכחשה של הידיעה האלוהית מראש ושל הגזרה הקדמונה, כמו גם תפיסה חלשה של שחיתות אנושית.[3]

סתירות אלו חוזרות ומאששות את הטענה המרכזית שלנו כאן – שככל שההכרה האבולוציונית חודרת פנימה הולכת הנצרות ונהרסת מבפנים, באשר לבה הוא אנטי-התפתחותי. הסתירה כביכול בין חופש בחירה לידיעת האל נפתרת ביהדות בצורה אלגנטית הודות לחכמת הנסתר הרואה באינסופיות המוחלטת של האל את הידיעה, ההולכת ומצטמצת עד לספירת המלכות, שם היא נעלמת ובכך מאפשרת את חופש הבחירה של האדם. בודאי שתפיסה אבולוציונית הרואה את הצמיחה המתמדת של יצור עליון משפל, את ההמתקה המתמדת של מרירויות ואת בקיעתו הנצחית של האור מתוך כל מאפליה, אין לה שום מקום ל"תפיסה חזקה" של שחיתות אנושית. האדם הוא פאר היצירה, הוא ההוד שבנברא, ונשמתו האלוהית הטהורה עתידה לזהור בכל הגוונים, אין מקום לדבר על שחיתות, וכל תפיסת החטא הקדמון המשחית כביכול את ה"רצון" שובקת בזאת את חלותה.



[1] Whitehead, A.N. (1929). Process and Reality: An Essay in Cosmology. MacMillan.

[2]           תפיסה פילוסופית זו מוצאת תימוכין מצויינים בהבנה הגנטית ההולכת ומתרחבת המצביעה על ייחודיותו המוחלטת של כל יחיד – למרות המטען הגנטי המשותף.

[3] Witham, L.A. (2002). Where Darwin meets the Bible : creationists and evolutionists in America, p. 48.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>