ארכיון הקטגוריה: הרב

tree4

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – העץ שאינו קיים עדיין איננו

בכלר מביא את המשך ההתקפה על האונטולוגיה הפוטנציאליסטית המקיימת את העולם (האלוהי) גם בהעדר האדם, כהתקפה על "האידיאה של הקיום הנפרד" (עמ' 111):
Bechler111
ובסיכום מבריק כותב בכלר את המסקנות המתבקשות מתוך הגותו של יום (עמ' 112):
Bechler112

tree

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – חזרה לעץ ביער

המאבק התמציתי אם כן הוא בין אונטולוגיה פוטנציאליסטית לבין אונטולוגיה אקטואליסטית. על פי הראשונה, העץ נמצא תמיד ביער גם כאשר אין מי שיתפוס אותו כי – כי קיים פוטנציאל שהוא יתפס, והוא תמיד שם, מחכה שיגיע איזה הלך וישב בצילו.
לעומת זאת, האונטולוגיה השניה, האקטואליסטית, היא כולה "עץ עכשיו", דהיינו, אם אתה רואה את העץ הוא קיים ואם לא, לאו. אם אתה לא שם הוא לא קיים (לא בכדי זה נשמע מגלומני – כי הסוליפסיזם המגלומני עומד בבסיס התפיסה כל הזאת: רק על תפיסתי שלי לספר ידעתי – ואם אני לא מבחין בך כרגע – אתה פשוט לא קיים).
יש לי תחושה שנמצא כאן גם שורש ואולי תולדה של עבודה זרה: ההתעקשות לתפוס את "העצם" בפועל – את העצם האקטואלי שיתן להצביע עליו ולומר "זה" – מובילה בסופו של דבר להכחשת כל מה שלא ניתן להצביע עליו ולומר "זה" – כלומר, מעלימים את העץ.
וכך (בעמ' 110) מתאר בכלר את העמדה הקונטרה-אינטואיטיבית הזאת, שאין בה כל "שימור אוביקט", אך היה זו שהפכה לדומיננטית בפילוסופיה:
Bechler110
מדהים לראות כיצד גוזר ההגיון את האינטואיציה, כיצד מחריב ההגיון האנושי את האמת האלוהית.ובעמ' 110 כותב בכלר שהמסקנה היחידה הפתוחה בפנינו שיש לה גם בסיס פילוסופי היא:
BECHLER110B

Truth

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הכללה מתכללת

ההכללה הולכת ומתכללת בתהליך התפתחותי רעיוני. הוודאות הולכת ומתכוננת וה"ההשערות" הולכות ומתאששות.
התפיסות הקודמות לאמונת ישראל הן הכללות חלקיות, בדיוק כפי שהפיסיקה לפני ניוטון חלקית בלבד. אך ככל שההשערה המדעית כוללת יותר, כך היא נעשית גם ודאית: "… ברור היה לכל…", כותב בכלר, "שהמדע שהיא [הפיסיקה] יצרה… הוא היפותזה אדירה אחת…" (בכלר, עמ' 89). הנקודה ההיפוטתית היא גם הנקודה ההתפתחותית של כל הכללה – הנקודה בה הולך הפוטנציאל הסמוי של העולם ומתממש. הנקודה שממנה צומחות הכללות יותר ויותר רחבות.
בכלר מכה כאן בלב הנקודה: הוא מברר מהי האונטולוגיה המאפשרת את עצם קיומה של הכללה כזאת, ומגיע למסקנה הרדיקאלית שאונתולוגיה כזאת מבוססת על קבלה של חלקיות הידיעה האנושית והסכמה עם כך שהוודאות רק מתכללת אך לעולם אינה מוחלטת.
אי-המוחלטות היא המפתח של האונתולוגיה האלוהית – משום שאכן מצד האדם לא יכולה להיות מוחלטות. והתפיסה השניה, האקטואליסטית, אינה מוכנה לוותר על שאיפת המוחלטות גם אם היא מאלצת אותה להרפות מן העולם כולו ולהתמקד ברגע הבודד, בתפיסה בודדת, בשבב חלקי ומנותק של העולם כדי לעשות זאת. אפשר להרגיש בחוש שהתפיסה האקטואליסטית היא השורש הפילוסופי של כל עבודה זרה – כל שאיפת עולם שרוצה לאחוז את העצם, לאחוז במוחלט – ומסרבת להכיר באל נישא ונעלם נסתר בשפרירי חביון.
האונטולוגיה הפוטנציאליסטית היא האונטולוגיה האלוהית האחדות המכירה בנוכחות עליונה בבסיס התופעות הנגלות, כאשר התופעות הנגלות אינן אלא מימושים בלבד של סדר אלוהים נסתר – ורק אונטולוגיה אלוהית כזאת מאפשרת את הפיסיקה של ניוטון.
אכן, המדע שיצרה האונטולוגיה הפוטנציאליסטית הוא היפותזה אדירה אחת.
PAGE90A

MIRAC2

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הנס 2

כפי שהוזכר בפוסט הקודם:
NES1A
NES2
רק המתעקשים להכחיש את המציאות האלוהית בשם הלוגיקה האנושית – רק אלא שאינם מוכנים לקבל את העמימות היסודית של עולם ההולך ונפרס מתוך מה שנעלם ונסתר מן העין, יאלצו לוותר על השפיות. אך למעשה, אין כל צורך לוותר על השפיות, צריך רק להרפות מהתביעה להעדר סתירות ולקבל את העובדה שההכללה העליונה – בה מתבטלות כל הסתירות – תישאר לנצח מעבר להישג ידינו:
הנס גנוז בתוך הטבע. בכל תנועה ותונעה, מתנודתם של חלקיקי היסוד ועד סחרורן של גלקסיון – הכל הוא נסיסי, הכל הוא תנועה בלתי אפשרית וסותרת כל-הגיון בה נשארים הצבים הללו (שהעולם עומד עליהם כמובן…) הרחק מאחור – ועם זאת הכל טבעי ומובן מאליו.
המקום הפלאי, הבלתי אפשרי הזה, הנגזר משורש אינסוף בו כל הפרדוקסים נעלמים, המקום הזה יורד אל תוך העולם ואכילס אכן משיג את הצב – ומתוך שהוא משיגו גם כל ילד יכול לראותו: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
ובעמוד 85 מסכם בכלר את כל הענין בלשון "ברור":
MAMASHUT
לכן, אם נעשה מעין פליק פלאק לאחור – יוצא שהאונטולוגיה האמונית של הרב, זו שמתבטאת בקביעתו של הרב כי: "מיום שחוק כח המושך החל לפתור את השאלות התכוניות, מתוך שהוא חזיון קוסמולוגי כללי, השליך מעליו את עבותות הספק" – היא אונטולוגיה פוטנציאליסטית המשקפת ומממשת את מה שאין הדמיון מוסגל להשיג – וכנגד כל מה שהדמיון או הלוגיקה מספרים לנו.
יש כאן הבחנה דקה – הניגוד בין הדמיון ללוגיקה אינו אומר שאין כאן דמיון או לוגיקה, אלא רק עד היכן שהדמיון והלוגיקה מסוגלים לגעת – ואחר כך: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" – המחשבה אינה יכולה לתפוס את האינסוף – אך האינסוף חי וקיים הוא והתממשותו המוחשית במציאות היא אותה פרדוקסאליות אמיתית המאפשרת לאכילס (וגם לארנבים) להדביק צבים.

INFILIM

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הנס

בכלר מתאר את יופיו של הפרדוקס בלב הפיסיקה הניוטונית:
NES1
האם יש לשון אמונית נאה מאשר התבטאות זו: באר את הפלא על ידי הנס – והחשבון האינפיניטיסמלי הוא הנס – נס התנועה, נס האימוץ ללא סייג של העולם התוסס האלוהי הזה על כל הפרדוקסים שבקרבו, עולם בו אכילס משיג את הצב גם אם מבחינה הגיונית זה בלתי אפשרי. עולם אפשרי שאינו הגיוני.
בואו חשבון
אמרו החכמים.
בואו חשבון.
חשבון כזה
שממלא
סטודנטים שנה א' בטכניון
חדוו"א.
הם עמלים להם
הסטודנטים.
מחשבים את החישובים
מחפשים התכנסויות
משרטטים עקומות
ובלב הכל בוער הנס
אכילס מציג את הצב. תמיד.
והעולם הניסי
ממשיך לסוב על צירו
ולהתנהג כאילו
האינסוף
אינו אלא ענין שבשגרה.
וכל כך יסודי הוא הנס הזה,
שבלי חדוו"א
לא ניתן ללמוד שום קורס בטכניון.
כך, בעמ' 82:
NES1A

Cola

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – רלטיביזם מול אמת

בכלר מביא את הטיעונים של לייבניץ – הנמסיס של ניוטון – כדי להסביר באיזו מידה תלוי ההסבר של ניוטון בתפיסת מציאות אינפורמטיבית (דהיינו שיש הכללה המלמדת אותנו על הפרטים). יוצא שההכללה האוניברסאלית שהרב ממשיל לתורת הכבידה של ניוטון, תלויה ב"אידיאולוגיה" אינפורמטיביסטית.
בעמ' 76-77 כותב בכלר:
ID1
ID2
בכלר סימן כאן את גבולות המערכה.
מצד אחד, האידיאולוגיה והאונטולוגיה של לייבניץ האומרת שאין כל אינפורמציה שיכולה ללמד אותנו "אמת" ביחס לעולם – משום שהכל יחסי – הרלטיביזם במיטבו – ולכן גם אין משמעות במידע כלשהו – משום שאינך יכול ללמוד דבר על העולם שהוא בעולם ולא בך ומכאן המעבר המדהים למבט הסוליפסיסטי היסודי: "האדם הוא הקובע את קיומם של כוחות ותנועות בעולם".
על פי גישה זו של לייבניץ אין אפשרות להכללה. הכללות מתרוקנות לחלוטין מתוכן כי כל פרט במציאות הוא בעל קיום עצמי בלבד ואינו קשור לאחר כלל. עלמא דפירודא הוא עלמא דשיקרא באופן בלתי נמנע – מאחר ואם אין אמת מכלילה, אז אין אמת, וכל דבר עומד בפני עצמו. האמת היא לכתחילה אמירה "על" משהו – קביעה חיצונית שהוא "אמיתי" – ואם אין שום דבר חוץ מהתופעות – לא יכולה להיות אמת.
על פי לייבניץ אין לנו אלא את התופעות שאנו רואים ברגע זה ממש בפועל (לכן אין פוטנציאל שמופיע או מתממש, ואין שום דבר מ"אחורי" התופעות) ואין גם אינפורמציה משום שלא נוכל לומר כלום על התופעות בהשוואה לדברים אחרים. אין לנו מה להסביר…

ובשורה התחתונה קובע בכלר שיש כאן בחירה דיכוטומית בין השקפה ואידיאולוגיה אחת לבין השקפה ואידיאולוגיה אחרת – וככל שמסתמן כאן, נראה שההכללה שהרב מדבר עליה מעוגנת באונטולוגיה הפוטנציאליסטית והאידיאולוגיה האינפורמטיביסטית דווקא: דהיינו, העולם הוא עולמו של האלוהים והוא קיים גם בלעדינו, והתופעות שנגלות בו הן התגלות של פוטנציאל המתמשש בהן, והאידיאולוגיה שלנו קובעת שאנו יכולים לומר דברים על הפוטנציאל והגילוי שלו – שאנו יכולים לחשוף הכללות המלמדות אותנו על העולם, ולגלות בעולם את הפרטים שיחשפו עבורנו את ההכללות, וכפי שכותב הרב באורות: "האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, לאבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה". אנו מוצאים את האלוהים בעולם והאלוהים יורד אליו בשבילנו. ההכללה העליונה מקיפה את כל היש ואנו מוצאים ביש את ההכללה העליונה.

Paradox

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הפרדוקס

על פי האונטולוגיה הפונטציאליסטית, דהיינו, על פי האמת כפי שהיא ללא כחל וסרק וללא "ביקשו להם חשבונות רבים" – המציאות עצמה היא פרדוקסאלית – לכתחילה – מאחר ועצם קיום העולם הוא עניין בלתי אפשרי – ומאחר והוא קיים – הרי שהבלתי אפשרי הוא אפשרי – המממ… (האם אפשר שנפלתי לתוך מכבסת המילים האקטואליסטית…? לא ממש מכבס, יותר – מערבל).
בניגוד להוגים קודמים שנפגעו כל כך מהפרדוקס הגנוז במציאות שמיהרו למחוק את המציאות ולהכריז עליה כבלתי אפשרית – כזנון האומלל הצופה בארנבות ואכילסים ומסרב להאמין בהם משום שעל פי הגיונו הבריא והבלתי פרדוקסאלי לעולם לא ידביק אכילס את הארנבת, ואם הוא מדביק – הרי שהבלתי אפשרי קרה – והמציאות הופכת לפרדוקס.
הפיסיקה הניוטנית, לעומת זאת, מאמצת את הפרדוקס אל ליבה בלא מצמוצים מיותרים.
PARADOX1
PARADOX2
החיבוק הזה שניוטון מחבק את הפרדוקס הוא הענווה האינטלקטואלית שוחרת-האמת הכופפת את ראשה בפני המציאות ומבינה שחלקיות ההכרה האנושית אינה חייבת להתמפות על העולם – אין צורך לאנוס את המציאות כדי שתתאים לקנה המידה של ההגיון – אלא להיפך, יש להרחיב את ההגיון אלא קנה המידה של המציאות ולאפשר לו לחבוק גם את הפרדוקסאלי – אם המציאות היא פרדוקסאלית – לו יהי – ואם ההגיון שלנו חושף את חתולו החי-מת של שרדינגר כתיאור נאמן של המציאות – אפשר לאמץ בענווה את הבלתי מובן ולשמוח בהגיון אנושי חריף כל כך שהוא יודע להצביע גם מה על מה שאינו מובן.

bikeICE

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – הממשי

הויכוח, אם כן, הוא על הממשות. מהו הממשי. האם הוא רק בתודעה או שהוא קיים גם כשאנחנו לא מסתכלים. האם יש קביעות לאובייקט – או רק לסובייקט (ואפילו זה לא)?
האונטולוגיה האקטואליסטית אינה מכירה אלא במה שניצב לנגד עיניה. כפי שכותב בכלר בעמ' 70:
70_IMAMASH
ובעמ' 71:
71_IMAMASH
באונטולוגיה כזאת, אין מקום לכוח המשיכה של ניוטון כהסבר לתופעות הנמצא מעבר לתופעות משום שהכבידה אינה ממשית. אונטולוגיה כזאת מקנה משקל רב לחושים – למה שנתפס כאן ועכשיו, ומרוקנת למעשה מתוכן את העבודה הבסיסית שגם החושים עצמם זקוקים להכללה, ושהפוטנציאלי מנחה את ההתנהגות שלנו בכל רגע ורגע יותר מכל מה שאנו חווים באותה שניה – ולא רק כולנו, אלא את כל החי. כאמור, כלב הקופץ אל פיסת נקניק שהושלכה לעברו יודע לשרטט בנפשו את כל המסלול הבליסטי הפוטנציאלי של הנקניק וללכוד אותו במעופו – רק נראה שהכלב לא הבין את זנון וכל החישובים שלו שהכלב לעולם לא יתפוס את הנקניק.
לעומת זאת האונטולוגיה הפוטנציאליסטית היא כזו שבכלר מכנה "אינפורמטיבית" משום שהיא מכילה אינפורמציה נוספת על המציאות ממה שיש בה בכל נקודה רגעית.
בכלר משתמש בתורתו של ניוטון כדי להבהיר את עניינה של אונטולוגיה פוטנציאליסטית כאונטולוגיה המקפלת בקירבה "ביאורים" למציאות – או בשפת הרב – הכללות:
בעמ' 73 כותב בכלר:
POTENTIA73
אותם "עצמים" פוטנציאליים הכללות הן, ואין כל דרך לדעת על נוכחותם אלא על ידי "תוצאותיהם התופעתיות בחומר ובתנועותיו". המציאות מורכבת מהתוצאות ומכוחות הפנימיים המניעים אותה, ובהמשך שם הוא כותב:
POTENTIA73B
אידיאולוגיה אינפורמטיביסטית הנשענת על אונטולוגיה פוטנציאליסטית, ואם נתרגם זאת למונחי עולם האמונה הרי מדובר כאן בתופעות הנגלות החושפות דברים נשגבים ועמוקים שמעבר לתופעות – חושפות מידע על ההכללה המניעה את כל התופעות – וכך אנו מכירים במי שאמר והיה העולם – יש לנו הסבר אינפורמטיבי מכליל והתופעות מגלות זאת. האמונה באפשרות שתופעות תחשופנה הכללה ויאששו אותה – היא האונטולוגיה הפוטנציאליסטית, היא האמונה שקיים עולם ממשי מחוץ לסובייקט בו יש אפשרות לדעת על דברים שהם מעבר לעין המתבונן, מעבר לתופעות.

Plato

זאב בכלר שלוש מהפכות קופקרניקניות – מהפכת ניוטון

מהי אם כן אותה מהפכה, שבכלר רואה בה את ה"אמת" – ושאת אובדנה הוא מבכה לכל אורך הספר?
המהפכה נעוצה באונטולוגיה חדשה המכירה בקיומו של "עולם" שהתופעות חושפת את פנימיותו. ניוטון מאכלס את העולם בישויות שאינן ניתנות לתצפית – כוח הכבידה למשל – אך יש להן ממשות אמיתית – גם אם אין הן מתגלות באופן ישיר אלא רק באמצעות התופעות. זהו השער, כדברי הרב: "צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו". במה שבכלר מראה שהוא שיאה של המהפכה המדעית – מעין פסגת גל מתנשאת כשמשני צידיה גיאיות צלמוות – מופיעה אונטולוגיה הרואה את העולם כשער – ומציבה בטרקלין ישויות שאין אינו רואה אותן.
BECHLER67
רגע שיא נורא הוד בו נוצרת תפיסת עולם אמונית-מדעית בה הישויות שאינן אלא פוטנציאליות בעולם של אריסטו (כאן יש קצת מקום לטעות אצל בכלר כי הוא הרי משווה בין אקטואליזם לפוטנציאליזם וכאן הוא מדבר על הפונטציאליזם של האקטואליסטים (חה חה) – וכוונתו כמובן לכך שהאקטואליזם שולל את הפוטנציאליזם הזה ואינו מוכן לקבל אלא את מה שניתן למששו בחוש).
BECHLER68
אותם ביאורים אינפורמטיביים הכללות המה: המטריאליזם הוא רק תעתוע כאן, רק מראית עין – משום שאין כאן חומר – אלא הכללה מופשטת – המומשגת כממשות. ההסבר האינפורמטיבי הוא ההסבר המכליל "כמה דברים שקיומם נפרד זה מזה מקושרים זה לזה על-פי חוקי התנועה", כלומר אותו עלמא דפירודא (אריסטוטלי) בו כל תופעה נבדלת לה לנפשה, הופך לעולם אחדותי שההכללה (ההסבר האינפורמטיבי) מתארת אותו "ככוחות וחומר מקושרים על-פי הכרח…" אכן. אכן.

כפי שבכלר חוזר ומדגיש (מאחר וכל מהלך ספרו הוא העימות הזה סביב מעמדן של התופעות) ההכללה מקבלת מעמד ממשי לא פחות מאשר התופעות עצמן. תורת הגרוויטיציה האוניברסאלית מסבירה את כל תופעות הגרביטציה ומאחדת את המציאות כולה  – משום שאם הגרביטציה זהה בכל מקום – הרי שגם אם נסובב את הראש ולא נביט על הירח או הגאות והשפל – הם יהיו שם – הם ימשיכו להתקיים כי החוק האוניברסאלי קיים בכל מקום.

 

והעולם, הריהו קיים לעד בתודעת האלוהים – וכל עץ שנופל ביער, ידוע וספור הוא, אפילו כל עשב ועשב… ושירתו…