ארכיון הקטגוריה: שירים

השמש

פתאום אתה מגלה משהו עובדתי שחותך את כל רבדי התודעה.
קראתי
it would take 1.3 million planets the size of the Earth to fill the sun up
בכזו קלות אני אומר תמיד שיש בגלקסיה שלנו מאה מליון שמשות ויש ביקום מאה מליון גלקסיות
כשהמספרים גדולים כל כך שוכחים את הגדולים הקטנים יותר
ופתאום אתה קולט שכדור הארץ הענק שלנו, על כל ימיו ודולפיניו, יבשותיו והרריו, יכול להיכנס לתוך השמש יותר ממליון פעם.
משום מה זה נראה לי יותר אימתני מכל מליארדי המליארדים שם בחוץ בחלל הריק.
כי הרי הוא שייך לחייזרים.
ואילו השמש שייכת לנו.
זו השמש שלנו.

אלתרמן כתב:
בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

אך הוא לא ידע שלא בהרים היא מלהטת
אלא בתהומות ריק
היא מלהטת
באפס קצה
היא מלהטת

בוערת

והמולדת, ארץ מתוקה
רגבים עמקים וטל מנצנץ
סובבת סובבת
בחשכת אין כלום
אבק באור
סובבת סובבת
את השמש הגדולה.

ספר ללא חידוש

החיבור הזה לא חברתיו, כותב הרמח”ל, ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול.

לא השכל הקר
הוא העיקר
אלא שטף החיים
הסוער והחם
המתפרץ ללא משים
מתוך מה שחי
מתוך מה שהוא אני
והוא לא מודע
והוא רק נמצא
מתחת לשכל
נהר זורם
וידיעת הדברים אינה אלא
שכבת הקרח הדקה שמעל
ומתחת תהום רבה
מלאה דגים
וטבע האדם
לשכוח.
לשחות
אל הים
הגדול.

מנותח

 אסור בצינורות

פראי ומבולבל

אתה לוחש קללות ביידיש.

אינך מלומד

בהלכות נימוסין

של בתי חולים.

מורד בחוקי

כירורגיה

חמורים.

אתה תולש את

הקו המרכזי,

יורק את הצינור,

עוקר את הקטטר.

“תנו לי ללכת”

אתה צועק.

פראי

אנרכי

שלא בטובתך.

אתה מסרב לחשבונות

של כורח.

המטרה

אינה מקדשת.

הורה רחום

אכזריותו של הורה

כלפי ילד חולה

מותירה צלקת

גם כשיא מוצדקת.

הנפש אינה מתחשבת

בחוקי השכל והגיהות

היא רוצה, עכשיו, מייד, חירות.

לא כאב

לא כורח

לא אילוץ

אלא עכשיו מייד – שחרור!

תחת יד בוטחת

של הורה אוהב מונע

נפקחת לה

עין של טינה.

הורה. הורג.