רק הוא, רק הוא

בעמק הבכא, רק הוא מי יאיר, מי יאיר את החושך שבא רק הוא כשאני הולך בחושך, אתה מאיר לי אלי שלי כשאני מועד נופל, אתה מקים אותי אלי שלי לבי הולם חזק בקרבי, – הו אלי, הכניסני, תחת כנפך השרה עלי את שכינתך רק הוא, רק הוא רק אליו אני …

Continue reading

הלכה ציבורית

כל אות, כל תו כבר נלמדו, לפני, על ידי אבותי. היא אינה שלי ההלכה הזו של עמי היא. ואני צף בבדידותי על גלי ההסטוריה הפרטית הקצרה שלי מוצא את המעשים האלה קומת ישראל המיתמרת על פני הזמן על פני המרחב. ההלכות הללו נשמתי הכללית מורשתי התרבותית אחוותי הבשרית וכשהן באות …

Continue reading

עמק הבכא

הבודהיסט ואיש הצלב מתעבים במשותף את העולם. הם יודעים שכל מה שיצא להם מזה, זה מוות, ובדרך אליו: כאב. הם מחבקים זה את זה הבודהיסט והנוצרי ומסתכלים בעיני בוז מלאות רחמים מלומדים על כל המתרחש כאן. בעמק הבכי. הזה. לא זה מקום האושר. הם יודעים. הם מלמדים. לא כאן. לא …

Continue reading

ילד בוויטרינה

כשהייתי בא לבקרם היו מראים לי את הילד בוויטרינה. יפה. מסורק. מלאכי. הם היו מוציאים אותו מהוויטרינה ומושיטים לו את הכינור ואת הקשת. הוא היה מנגן. אחר כך נשברה הוויטרינה והוא הלך משם מכוסה כולו בשברי זכוכית ודם. אבל לא מזכירים נזקים. בשביל זה יש חברות ביטוח. אתמול פגשתי אותו …

Continue reading

קולה המתוק של דאגה

הדאגה קול מתוק של אהבה. פצעי אוהב היא. שותת הוא הפצע הזה. בגללך הוא שותת. אם תעשה את רצונך תדאיג אותי. אם לא תעשה את רצונך לא תדאיג אותי למה שתדאיג אותי? פונה היא הדאגה אל השכל: אל נא תלך בדרך זו פן יגורך רע. האם אינך מבין את התהום …

Continue reading

החמצה

שלא כמו סוכריות הלימון ההן בקופסת הפח המבריקה עם אבקת סוכר מלמעלה, טעמן של החמצות אינו חמוץ. אלא חומצי. חומצה תעשייתית שמקלפת חורצת משאירה סימנים שחורים בנחושת ישנה. הרצון הישן נשאר כך סתם. אבר רפאים. דורכים כרגיל. נופלים.

Continue reading

קרובים

אשתי האשכנזייה חושבת שהאשכנזים קרים והספרדים חמים שהאשכנזים שונאי משפחה והספרדים אוהבים שהאשכנזים שמאלנים ועוכרי ישראל והספרדים ימנים ובעלי אחווה שהאשכנזים הם בעלי יומרות והספרדים בעלי ענווה שהאשכנזים פורקי עול והספרדים נאמני מסורת היא אפילו בזה, לספרדים משתכנזים. אם הייתי ספרדיה, היא אומרת בערגה, היתה לי משפחה. אבל אני אשכנזיה, …

Continue reading