זאב בכלר 3 מהפכות קופקרניקניות – מבוא

לעיתים נדירות נופל לידיך ספר, שאחרי שאתה מעיף מבט בתוכן, אתה מתחיל להתייחס אליו כבונבוניירה: משהו נדיר שאורחים מביאים לפעמים, שאתה מתענג עליו באופן אקספרימנטלי, שמח בשוקולד אך דרוך לאיזה מילוי בעייתי בטעם מרציפן.
כאשר נפל לידי ספרו של זאב בכלר ‘שלוש מהפכות קופרניקניות’ – פילוסופיה רחבה וממצה של המדע – מצאתי שהוא מסכם את הפרדיגמה האמונית מנקודת מבט של מי שמכיר היטב את המדע על גלגוליו. אחרי שנים רבות כל כך שאני חש בגרון ניחר שכל הסובייקטיביסטים שאינם שומעים עצים נופלים ביערות מרוחקים טועים טעות עמוקה ביחס לתפיסת המציאות, וברור לי שהמציאות האלוקית נמצאת שם באופן אובייקטיבי וקיים, התגלות של אלוהות בלתי נתפסת – אלא שאנו כבני אדם רק הולכים וחושפים מציאות זו ככל יכולתינו – גם אם היא תמיד מעבר ליכולת התפיסה השלמה שלנו – ובכך מתאששות הוודאות ואי-הוודאות גם יחד – בא בכלר ומתאר המשגה יסודית זו כיסוד למהפכה המדעית של קופרניקוס – המהפכה הקופרניקנית הראשונה המעניקה לאדם את המעמד של חוקר העולם ההולך וחושף מתוך ספר הטבע את כוונת המחבר הנעלם. מפרש ומפענח את התופעות כדי להבין את העומד מאחוריהן.
איזו אמונה נפלאה עולה מתוך דבריו של בכלר בעמ’ 25: “קופרניקוס יצר… את האידיאולוגיה של המדע החדש: מטרתו גילוי ודאי של מבנה העולם, כפי שהוא בעיני אלוהים ולא כפי שהוא בעינינו”. אני קורא את הפיסקה הזאת ודמעות עולות בעיני, האם יש תיאור מדויק יותר של היחס שלנו אל האלוהי? המדע המנסה לחתור אל אותו “טרקלין” שהוא האלוהות המחייה את הקוסמוס.
בכלר מתאר את התפתחות התפיסה הזאת במהלך מבריק בעמ’ 21-23. הוא פותח בשאלה מרתקת שהוא מביא מדברי פילוסוף בשם אדוין ברט:


כלומר, מבחינה מתמטית, “מדעית”, אין כאן פישוט ואין כאן חידוש. הנקודה הקריטית היחידה כאן היא התגלותה של “אמת” על העולם, מתוך “העולם” – אלא שאין זו אמת פשוטה – וזו הנקודה הממשקת תיאור זה עם תיאורו של הרב אודות האלוהות המתגלה בעולם:


וזהו בדיוק “השער” שמתאר הרב ביחס להכרת האלוהות – עולם התופעות הוא השער המגלה לנו משהו מהמציאות האלוהית – מהטרקלין שהוא המציאות האוביקטיבית שלעולם אינה יכוה להיתפס בשלמותה על יד הסובייקט – וכפי שתורת הקוונטים איששה יפה את הפרדיגמה האלוהית הזאת.
“האלהים”, כותב הרב, “הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון… [לכן]… צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה…”.

קופרניקוס חשף משהו מהחוקיות של היקום, מהאמת האלוהית המסתתרת בכל – ואיפשר להבנה שלנו לחדור לרגע אל מעבר לתופעות ולהבחין במשהו מהפלא האלוהי – להציץ לרגע לתוך הטרקלין.