החיבור הזה לא חברתיו, כותב הרמח"ל, ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול.
לא השכל הקר
הוא העיקר
אלא שטף החיים
הסוער והחם
המתפרץ ללא משים
מתוך מה שחי
מתוך מה שהוא אני
והוא לא מודע
והוא רק נמצא
מתחת לשכל
נהר זורם
וידיעת הדברים אינה אלא
שכבת הקרח הדקה שמעל
ומתחת תהום רבה
מלאה דגים
וטבע האדם
לשכוח.
לשחות
אל הים
הגדול.