בכלר מביא את הטיעונים של לייבניץ – הנמסיס של ניוטון – כדי להסביר באיזו מידה תלוי ההסבר של ניוטון בתפיסת מציאות אינפורמטיבית (דהיינו שיש הכללה המלמדת אותנו על הפרטים). יוצא שההכללה האוניברסאלית שהרב ממשיל לתורת הכבידה של ניוטון, תלויה ב"אידיאולוגיה" אינפורמטיביסטית.
בעמ' 76-77 כותב בכלר:
בכלר סימן כאן את גבולות המערכה.
מצד אחד, האידיאולוגיה והאונטולוגיה של לייבניץ האומרת שאין כל אינפורמציה שיכולה ללמד אותנו "אמת" ביחס לעולם – משום שהכל יחסי – הרלטיביזם במיטבו – ולכן גם אין משמעות במידע כלשהו – משום שאינך יכול ללמוד דבר על העולם שהוא בעולם ולא בך ומכאן המעבר המדהים למבט הסוליפסיסטי היסודי: "האדם הוא הקובע את קיומם של כוחות ותנועות בעולם".
על פי גישה זו של לייבניץ אין אפשרות להכללה. הכללות מתרוקנות לחלוטין מתוכן כי כל פרט במציאות הוא בעל קיום עצמי בלבד ואינו קשור לאחר כלל. עלמא דפירודא הוא עלמא דשיקרא באופן בלתי נמנע – מאחר ואם אין אמת מכלילה, אז אין אמת, וכל דבר עומד בפני עצמו. האמת היא לכתחילה אמירה "על" משהו – קביעה חיצונית שהוא "אמיתי" – ואם אין שום דבר חוץ מהתופעות – לא יכולה להיות אמת.
על פי לייבניץ אין לנו אלא את התופעות שאנו רואים ברגע זה ממש בפועל (לכן אין פוטנציאל שמופיע או מתממש, ואין שום דבר מ"אחורי" התופעות) ואין גם אינפורמציה משום שלא נוכל לומר כלום על התופעות בהשוואה לדברים אחרים. אין לנו מה להסביר…
ובשורה התחתונה קובע בכלר שיש כאן בחירה דיכוטומית בין השקפה ואידיאולוגיה אחת לבין השקפה ואידיאולוגיה אחרת – וככל שמסתמן כאן, נראה שההכללה שהרב מדבר עליה מעוגנת באונטולוגיה הפוטנציאליסטית והאידיאולוגיה האינפורמטיביסטית דווקא: דהיינו, העולם הוא עולמו של האלוהים והוא קיים גם בלעדינו, והתופעות שנגלות בו הן התגלות של פוטנציאל המתמשש בהן, והאידיאולוגיה שלנו קובעת שאנו יכולים לומר דברים על הפוטנציאל והגילוי שלו – שאנו יכולים לחשוף הכללות המלמדות אותנו על העולם, ולגלות בעולם את הפרטים שיחשפו עבורנו את ההכללות, וכפי שכותב הרב באורות: "האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, לאבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה". אנו מוצאים את האלוהים בעולם והאלוהים יורד אליו בשבילנו. ההכללה העליונה מקיפה את כל היש ואנו מוצאים ביש את ההכללה העליונה.
