הרבה שוכחים
את המבט.
חושבים שמוצאים את הדברים
מונחים כך סתם
בעולם
ושוכחים את המבט
המגלה
אותם.
ההבדל בין השקפה בודהיסטית ליהודית
אני מסביר,
הוא ההבדל בין עולם קדמון לעולם נברא.
בעולם קדמון
אין התחלה ואין סוף
הכל היה מאז ומעולם ויהיה לעד
שום דבר לא הולך לשום מקום
הכאב הוא קללה שצריך להיפטר ממנה
והעולם עצמו אינו אלא מסך אשליה שצריך להרים.
ההשקפה היהודית,
אני אומר,
היא עולם נברא
שיש לו תחילה ויש לו סוף.
הוא מתקדם, הוא מתעלה.
הכאב מלמד ומצמיח
והעולם הוא מקום
שאפשר לתקן ולשפר
להפריח ולרומם.
רגע. רגע.
אבל הרי גם בבוהדיזם יש התקדמות רוחנית
גם שם, ככל שאתה מעמיק
בהתבוננות
אתה עולה מדרגות
רוחניות.
נו טוב.
זה מה שקורה
כשיהודי הולך לעשות
מדיטציה.