אלוהי הפילוסופים

כמה נעים למצוא דווקא אצל הצלול והפחות אינטרסנט מבין הפילוסופים תיאור של מה שהרב מכנה: שמים המצטיירים בצורות משונות.

“The primary religion of mankind arises chiefly from an anxious fear of future events… Every image of vengeance, severity, cruelty and malice must occur and must augment the ghastliness and horror which oppresses the amazed religionist. A panic having once seized the mind, the activity fancy still further multiplies the objects of terror; while that profound darkness, or what is worse, that glimmering light with which we are envisioned, represents the spectres of divinity under the most dreadful appearances imaginable". (David Hume, The Philosophical Works of David Hume, Vol. 4, The Natural History of Religion [Boston, 1854], p. 478).
והרב כותב:
יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד? מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כ"כ משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד? כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים, אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אע"פ שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מ"מ כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה, הוא נדרש ג"כ למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחש של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה.

שמונה קבצים, קובץ א, תרלג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *