לפני ששחרר את
האש הלוחכת
צעק אליהו: עד מתי
אתם פוסחים על שני הסעיפים?
והתכוון שהם יפסיקו
לרקוד על כל החתונות.
שונה היא
פסיחת הסעיפים
שמקורה
בחוסר הוודאות
של אי הידיעה.
אותה אי הידיעה
בהא הידיעה
שהייזנברג הראה
שהיא העיקרון
המהותי
של הבריאה.
כמה מזעזעת היתה
ההוכחה הזאת
שהפכה את אינשטיין
לאיש מאמין
הזועק: "אלוהים אינו משחק בקוביות".
כמה טעה.
אכן,
כמה מזעזעת
היתה יכולה להיות
ההוכחה הזאת,
הוודאית
שלעולם
לא תהיה לנו
ודאות.
למזלנו,
יש גם נוסחה.
האם יש ודאות
חמימה יותר
מנוסחה
המוכיחה את
העדרה
של
ודאות?:
אני
מאמין
באמונה
שלמה
שיש
מצוי
אחד
שאין
מחשבתי
מסוגלת
לתפסו
לעולם.
כל הגדרה באלהות, אומר הרב,
מביאה לידי כפירה.
אפילו הגדרת השכל והרצון
ואפילו האלהות עצמה
ושם אלהים הגדרה היא,
ומבלעדי הידיעה העליונה
שכל אלה אינם כי אם
הזרחות ניצוציות
ממה שלמעלה מהגדרה היו
גם הם מביאים
לידי כפירה.
כל ודאות פיסיקלית
מביאה לידי כפירה
ואלמלא ידענו
שמאחורי
כל זה
מסתתרת
אי-ודאות ודאית
היינו ודאי
נופלים
באשליית הוודאות.