ארכיון תגית: משפחה

קרובים

אשתי האשכנזייה חושבת
שהאשכנזים קרים והספרדים חמים
שהאשכנזים שונאי משפחה
והספרדים אוהבים
שהאשכנזים שמאלנים ועוכרי ישראל
והספרדים ימנים ובעלי אחווה
שהאשכנזים הם בעלי יומרות
והספרדים בעלי ענווה
שהאשכנזים פורקי עול
והספרדים נאמני מסורת

היא אפילו בזה,
לספרדים משתכנזים.

אם הייתי ספרדיה,
היא אומרת בערגה,
היתה לי משפחה.
אבל אני אשכנזיה,
אז כל מה שאני רואה
מהמשפחה שלי
זה עורפים
וכתפיים קרות.

היא שוכחת
כמובן,
את המעלה המיוחדת
של האשכנזי:
המהפכנות התקיפה.
נקיון הכפיים הדקדקני.
חוק ומשפט.
סדר ומשמעת.
איש תרבות, שומר חוק,
דמוקרט ואזרח.
יש לו שיקולים רחבים
של אזרחות טובה,
דאגה לכלל,
מעורבות ציבורית.

אולי בגלות
אשכנז
כשהכל בחוץ קפא
והשכנים רדפו
למדו
שאם אתה לא עומד על העקרונות
שלך,
אתה אבוד.

****
אני מבקש ממנו
להמליץ עלי
שאני
רציני
ומהיר במלאכתי.
זהו
נפוטיזם,
הוא אומר לי.
נרעש.

אתה
קרוב שלי
הוא אומר.
כשאני אומר עליך
מילה טובה
אני פוגע
בסדר הציבורי.
אסור להניח
לשיקולים זרים
להטות.
ומה יהיה
אם כולם ימנו
את בני משפחתם
לכל מיני תפקידים
מקורבי-צלחת?
הרי כל החברה תרקב.
ואם אני אישית,
הוא אומר,
לא אתן דוגמה אישית
לאן זה יגיע?

באמת,
אני
גאה
בו.
הרי אני לימדתיו ניקיון כפיים:
דטרגנט חריף. מים רותחים.

עיני,
נמלאות דמעות.
אני נעקר.

****
השנה היא אלף תשע מאות ועשרים.
מישה אבגנוביץ'
נתפס מוכר
סכיני גילוח
בשוק השחור.
הואשם
בבורגנות
ובחתירה תחת העם.

קצין
נכנס אל
חדר החקירות.
החבר איליה.
עיניו קרות.
הוא מתיישב,
מולו.

והנה זה בנו.
שמוליק שלו!
הילד המתוק,
הזהוב,
שנשא על גבו.
שהאכיל אותו סלקים.
שכירבל אותו בחורף
והביא לו
סוסי עץ
צבועים בלכה.
בנו, בנו.
הרי זה בנו.

בן שלי יקר
הוא אומר
שמוליק שלי
באת להציל אותי.

אבל
מתקן עולם
ניצב
לפניו.
שיודע
שלפעמים
צריך
לשלם
מחיר
למען השלמות
למען ניקיון הכפיים
למען היושר.
לא יהיה כאן
נפוטיזם.

****

את הבוגד איבגנוביץ'
הוציאו אל החצר
באשמורת הבוקר