ארכיון מחבר: admin

המועד הקובע – effective date מול record date

בדף: http://www.investopedia.com/terms/r/recorddate.asp

Investopedia explains Record Date
On the record date, a company looks to see who its shareholders or "holders of record" are. Essentially, a date of record ensures the dividend checks get sent to the right people.

בדף: http://en.wikipedia.org/wiki/Effective_date

An effective date or as of date is the date upon which something is considered to take effect. This may be different from the date upon which the event actually occurs or is recorded.[1][2]

כלי תרגום חופשיים

הכותרת של כלי העריכה החופשי notepad++ קובעת: free as in free speech, free as in free beer

כלומר: החירות להשתמש בתוכנה כמוצר, כעצם, והחירות לשנותה וליצור אותה בעצמך כתהליך, כאמצעי הבעה, ככלי לשינוי וכו'.

כלי תרגום ידועים במחירם הגבוה ובחירות המיוחדת שנוטים מפתחיהם לשנותם ללא הודעה מראש, ולהיעלם כאשר מופיעים כל מיני תקלות, (אותם הם לא הזכירו כלל כאשר רכשתם את התוכנה) במיוחד כלי מוביל אחד וידוע לשימצה שכולם מכירים היטב, אך לא נזכיר כאן בשום אופן את שמו.

אומגה-טי הוא כלי תרגום חופשי ואתם מוזמנים להשתתף ביצירתו ובשכלולו.

מילונים באינטרנט

מספר אתרים מועילים להורדת מילונים:

מילוני בבילון באנגלית

מילוני בבילון דו-לשוניים

מילונים מגוונים (כגון, אנגלית אינדונזית וכגון אלה) ועוד כמה מגוונים (אך מצאתי שם אנגלית לטינית, ומונחי מחשב לסביבת לינקוס).

מילונים מקצועיים באנגלית בפורמט XDXF

קוד פתוח

עלי להודות מראש: אני מעריץ נלהב של הקוד הפתוח.

כשאני רואה תוכנות של קוד פתוח אני מקבל את אותה צמרמורת שאני מקבל כשאני שומע את "אני מאמין" של טשרניחובסקי:

שחקי שחקי על החלומות,

זוּ אני החולם שח.

שחקי כי באדם אאמין,

כי עודני מאמין בך.

כן, אני מודה, אני מודרניסט – מאמין באדם וביכולתו – וקוד פתוח זה פשוט זה – שיתוף פעולה מדעת של אנשים שעובדים יחד לפתח משהו, במסגרת חופשית ופתוחה המאפשרת ליחיד מקסימום חירות ויצירתיות. מסגרת חינמית כמו אוויר לנשימה. רק האדם ופרי רוחו.

מדריך לאומגה-טי – הכנות

החלטתי לקפוץ למים דווקא עם קובץ מסוג .ini שהוא מלא בכל מיני תגיות שאין לתרגם.
MenuSpecialTag=Insert &Special Tag
MenuFormatTag=Insert &Format Tag
MenuSendCommand=Send &Command
MenuFindText=F&ind Text…
MenuOverrideFmt=O&verride Contact's Font

מאחר ואומגה-טי משתבחת בהתאמתה לסוג זה של קובץ, נראה לי שיש כאן אתגר ראוי.
אחרי כמה גישושי ניסוי וטעייה, ובעיקר בעיות של קידוד (החלקים המתורגמים בקובץ הסופי, שאמורים היו להיות בעברית, הופיעו כסימני שאלה בלבד), הגעתי לשלבים הבאים בהפעלת תוכנת אומגה-T

שלב א:
הכנת הפרוייקט.
1) פתיחת פרוייקט חדש – project – new
2) התוכנה תפתח לכם חלון לדיסק ועליכם לבחור מיקום לפרוייקט ולתת לו שם.


יצירת תיקית פרויקט

במקרה זה, בחרתי לקרוא לתיקיית הפרוייקט:

FIRS-OMEGA-T

מרגע שבחרתם את השם, התוכנה, תציג לכם את מבנה התיקיות של הפרוייקט ותיתן לכם אפשרות להגדיר את שפות התרגום

כפי שאתם רואים להלן, הגדרתי אנגלית – עברית, והתוכנה יצרה אוטומטית תיקיות משנה בתוך תיקיית הפרוייקט:

לכל תיקייה יש תפקיד משלה:

Source היא התיקיה בה יש לשים את קובץ המקור המיועד לתרגום

tm היא התיקיה בה יש לשים את זכרון התרגום – כלומר קבצים שתרגמתם בעבר

Glossary היא התיקיה בה יש לשים רשימות מילים ומונחונים רלוונטים לתחום הנושא של החומר המתרגום.

Dictionary היא התיקיה לתוכה יש להכניס מילון כדי לבדוק איות

Target היא התיקיה בה תמצאו את הקובץ המתורגם בסוף העבודה


מבנה תיקיות הפרוייקט

1)      אחרי שהתיקיות מוכנות לעבודה.יש להגדיר למערכת כיצד לעבוד עם הקבצים (כדי למנוע את הבעיה עם סימני השאלה). כנסו ל-option – file filter ותראו רשימה שלמה של הקבצים שהתוכנה מסוגלת לקרוא ולהוציא מהם רק את המחרוזות המיועדות לתרגום. לדעתי, אחרי כל מיני ייסורים שעברתי בזמנו עם ההתאמות של טרדוס, זה מרשים מאוד.

במקרה זה, החלטתי להתמקד אך ורק בהגדרת הקובץ בו עסקינן בעל הסיומות .ini, ולכן השארתי רק את זה מסומן.


קבצים שאומגה טי מסוגלת לקרוא

עכשיו לחצו על edit ואחר כך שוב edit

ותקבלו את המסך הבא, ובוא האפשרות להגדיר עבור קבצים בעלי סיומת .ini את הפורמט של קובץ המקור המיועד לתרגום, ואת זה של קובץ היעד המתורגם. את האמת, ממש התרגשתי מהאלגנטיות של הסידור הזה, ובחרתי אוטומט עבור קובץ המקור (למעשה התוכנה החביבה Notepad++ שזהו קידוד מוזר בשם "UCS-2 אינידיאני קטן" (מאיפה הם מביאים את השמות האלה) – בקיצור, לא רציתי להסתבך אז הלכתי על אוטומט). אחר כך קבעתי את UTF-8 האוניברסאלי והטוב כקידוד של הקובץ המתורגם – מתאים גם לעברית מודרנית למהדרין – חוצה דפדפנים ושאר מחסומים אלקטרוניים.


התאמת הקידוד למקור וליעד

כשתחזרו מה-edit יוצג לכם המסך סיכום של פעולותיכם עבור קבצי .ini


הקידודים הנבחרים – מקור ויעד

מרגיע ומצוין.

הסתיימו ההכנות, הגיעה העת לגשת למלאכת התרגום עצמה.

תכונות אומגה-טי

אומגה-טי מציעה את התכונות הבאות:

  • רצה בכל סביבה תומכת ג'אווה
  • ניתן להשתמש בכל קובץ TMX כחומר רקע לתרגום.
  • ניתן לחלק באופן גמיש למשפטים (סגמנטציה)
  • ניתן לבצע חיפושים בזכרונות התרגום
  • התאמת "פאזי" – איך מתרגמים את זה? אתגר למתרגם – התאמת "טישטוש"?, למעשה מדובר בהתאמה חלקית.
  • תמיכה בבדיקות על פי רשימות מילים
  • תמיכה בבודקי איות קוד-פתוח
  • תמיכה במילוני StarDict (מה זה)?
  • תמיכה בשירותי התרגום של גוגל – אוי ויי, יגורנו מגוגל…

התוכנה תומכת במגוון פורמטים.

לטעמי, נשמע ממש טוב, אז קדימה לעבודה.

אומגה טי – היכרות והתקנה

בעקבות סקירה האינטרנטית של כלי תרגום ממוחשבים (CAT) החלטתי לנסות להתקין ולהשתמש בתוכנה הקוד הפתוח הנקראת Omega-T.

המדריך למתחילים שקראתי הצביע על תוכנה פשוטה להפעלה, שיש בה את התכונות המרכזיות של תוכנות CAT – דהיינו זכרון תרגום – האוגר את כל תרגומי העבר, יכולת עבודה עם תגיות ועם סוגים שונים של פורמטים, ואפשרות לעבוד עם רשימות מילים.

למי שרוצה להתרשם, ניתן למצוא את המדריך למתחילים (באנגלית) כאן: מדריך אומגה-טי למתחילים.

ולמי שמעדיף לצפות בהדרכה קצרה באנגלית, יכול לצפות בסרטון: מבוא לאומגה-טי.

ובכן, מסתבר שאומגה טי אינה עובדת ישירות עם MS WORD ולכן יש להתקין את אופן-אופיס כדי להמיר בין התוכנות.

אחרי שאופן אופיס הותקן, ניגשתי להוריד את אומגה-טי. התברר שיש גרסאות שונות ומשונות. אני מצרף כאן את הלינק לגרסה הסטנדרטית והיציבה ביותר לחלונות: אומגה טי להורדה.

בעת ההתקנה, שמחתי לראות שיש מימשק בעברית. זה מבטיח טובות לגבי יכולת התוכנה לעבוד עם אנגלית ועברית גם יחד.

השלב הבא: מתחילים לעבוד עם אומגה טי.

לוינס – בדה לך פילוסוף

על השתקפותן של הטיות פילוסופיות בתרגום הגותו של עמנואל לוינס

תרגום גימטריה תרדמה, והנה נסירת אחוריים הוא ע"י התרדמה שנאמר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, והוא סוד התרגום.
פרי עץ החיים

למאמר המלא + דוגמאות: BDE

ממש לאחרונה, בקול תרועה קלה ואיוושת ניירת של ועדה אקדמית, הוציאה הוצאת רסלינג את ספרו הנחשב של עמנואל לוינס, כוכבה העולה של הביקורת הפילוסופית, אחרי שדרידה הכתירו כמורהו.
כביכול, ניתן היה לתהות על בחירתו של דרידה בלוינס, הוגה שמצא עצמו מנודה במידה רבה מהמיינסטרים הפילוסופי הצרפתי – עם ביטויים מהותנים לעילא כמו: "מעתה, הבאנליות אינה אפשרית עוד. אין עוד קיום מעורפל, אין עוד גורלות אנונימיים. החיים בנקודת השיא של החיים – הדת! מלכים, אבות, נביאים, לוחמים, איכרים, בנאים… איזה אושר לבוא מהעולם ההוא, להימנות על צאצאיהם של אנשים אלה, בקו ישר, מבלי להזדקק להגותו של איש! כמה טוב להיות יהודי!"
אלא שדרידה, האיש שהעניק לעולם את הדה-קונסטרוקציה, קורא במקרים רבים את לוינס בערך כמו שפאולוס קורא את "איילת השחר": כאלגוריה נפלאה למבשר ולבשורה, ללא זכר ליהדותו המהותנית של לוינס. כאשר קוראים את לוינס דרך דרידה, בוקעת מהטקסט מנגינה שהיא tout autrement מהתשתית היהודית של הגותו הפנימית של לוינס.
התרגום הוא הפרוטוטיפ היסודי של כל "קריאה" – מאחר וטקסט המקור עובר טרנספורמציה מוחלטת לשפתו של המתרגם. גבולות "נאמנות" המתרגם הם גבולות נשימים. כל עוד שהמתרגם ניגש לטקסט בענווה כמו-חסידית של ביטול-עצמיותו תוך שאיפה להתמלא במשמעות המקור – יש סיכוי שהנגיעות הבלתי-נמנעות תהינה קלות במידה מספקת כדי לאפשר לקורא הנמצא מצד זה של מחיצת השפה לספוג משהו מהרושם (ה-trace בלשון לוינס) של המקור שאינו נגיש לו – אלא שעמדתו של המתרגם היא עמדת כוח מוחלטת המאפשרת קולוניזציה של מחשבת המקור ללא כל תפר – ניכוס במשמעותו היותר עמוקה ומוחלטת. ואם ידע הוא כוח, אזי כלפי הטקסט המתורגם מרכז המתרגם בידו כוח מוחלט.
מלאכת התרגום רחוקה מהתמרה פשוטה של טקסטים משפה לשפה. השאלה המכרעת היא שאלת אחריותו של המתרגם הנמצא בעמדת יתרון בלתי הוגנת כלפי הקורא – הנאלץ לתת בו אמון עיוור בהיות טקסט המקור נסתר מאחורי הקרום הבלתי עביר של הירוגליפים סתומים.
יציאתה לאור של חירות קשה בהוצאת רסלינג, מסמנת אכן חירות קשה, שסימני שיעבוד דבוקים בה. הספר ארוג ושזור בהסטוריה ארוכה של עיוותי תרגום ומאבקי מתרגמים, וההסטוריה הפנימית המרתקת שלו.
ההסטוריה של חירות קשה בארץ, אינה מתחילה ונגמרת בהוצאה של רסלינג ויש בה כדי לסמן שתי עמדות-עומק נבדלות בהבנתו של לוינס.
לפני כמעט 30 שנה, כאשר לוינס עוד היה בין החיים, ועדיין לא זכה להערצת עולמים כמורהו של דרידה, יובאה עבודתו של הפילוסוף ארצה בידי הרב זייני, רב הטכניון, המזהה עצמו כרב אורתודוכסי. הרב זייני הביא עימו ארצה את אוסף מאמרי "חירות קשה" והוא רואה בספרות זו ספרות קודש המעניקה לדבריו: "מבט מפוקח אמיתי ופנימי על תרבויות העולם כולו, מתוך ראיה יהודית נאמנה, פנימית ועמוקה" .
בהמשך קיבל הרב זייני את הסכמתו האישית של לוינס לתרגום "חרות קשה" לעברית . אלא, שבניגוד למתרגמיו האחרים, קורא הרב זייני את הטקסט של לוינס בצורה הישירה ביותר כטקסט אורתודוכסי פנימי המסתכם בקריאה המהותנית: "כמה טוב להיות יהודי!"
קריאה זו, המציבה את לוינס בראש וראשונה כהוגה יהודי ורק אחר כך כפילוסוף פוסט-היידגרי, קוראת את הגותו של לוינס כהגות יהודית-מבדלת, הגות מהותנית המעמידה במרכזה את הקריאה (ויקרא כ כד): "…אתם תירשו את אדמתם [של הגויים] ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני ה' אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים".
כך, מתוך כל האדים המתאבכים סביב יצירתו של לוינס, ניתן לסמן עתה שתי קריאות יסודיות: "קריאה ממשקת", הרואה בלוינס פילוסוף היוצר מימשק בין היהדות לפילוסופיה הכללית, ו"קריאה מבדלת", הרואה בלוינס הוגה יהודי המצביע על הבדלים מהותיים בין היהדות לכל השקפת עולם אחרת.
כאשר ניגשים ללוינס, כרֶבֶּה של דרידה, ניצבים לנוכח מיסוך כפול ומכופל, לוינס במונחיו שלו, ההירוגליף שיש לפענחו – מול לוינס ה"מנוכס לקריאה הממשקת".כאשר הוא מתורגם לשפות אחרות, כגון עברית או אנגלית, מתקבלת הסתרה בתוך הסתרה. כך למשל, ציטוטים מתוך "חירות קשה" במהדורה האנגלית בתרגומו של שון האנד מחזקים את המוניטין של לוינס כ"אינטלקטואל צרפתי עמוק", דהיינו כזה המאפשר פירושים מגוונים ולעיתים סותרים.
בחינה מקרוב חושפת – שטשטוש תרגומי/פרשני זה הוא בכיוון המתמם את לוינס עם הקריאה הממשקת ועם החשיבה הבקורתית הכללית, ומתרחק מהקריאה המבדלת ומאותם עמדות ייחודיות של לוינס היונקות מיהדותו. כך למשל, ב"גגרין ואנחנו" בתוך "חירות קשה" כותב לוינס:
“La Bible ne connaît qu’une Terre Sainte. Terre fabuleuse qui vomit les injustes, terre où l’on ne s’enracine par sans conditions.”
כלומר: "התנ"ך מכיר רק ארץ קדושה אחת. ארץ פלאית המקיאה את הרשעים, ארץ בה לא ניתן להשתרש ללא תנאי."
אלא שהאנד מתרגם את הקטע באופן הבא:
“The Bible knows only a Holy Land, a fabulous land that spews forth the unjust, a land in which one does not put down roots without certain conditions.”
כלומר: "התנ"ך מכיר רק ארץ קדושה, ארץ אגדית המקיאה את הרשעים, ארץ שבה לא ניתן להשתרש בלא תנאים מסויימים".
ההבדל הקריטי נעוץ כמובן בתרגום של UNE כמילית הבלתי מיודעת לעומת תרגומו כ"אחד" – יש הבדל בין ארץ קדושה סתם לארץ הקודש האחת והמיוחדת – וזהו בדיוק ההבדל הקריטי בין קריאה "ממשקת" של לוינס לבין קריאה "מבדלת" שלו כהוגה בעל נאמנות יהודית, המדבר בשפה פיוטית/פילוסופית על "מובנים מאליהם" של היהדות האורתודוכסית, ובמקרה הזה, קטע מתוך קריאת שמע: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם… (התנאי להשתרשות)… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם (לא ניתן להשתרש בארץ הטובה ללא תנאי). התרגום של האנד מטשטש את הרעיון הרדיקלי של לוינס אודות קיומה של אפשרות קישור לאדמה שאינה נגועה בפרטיקולריזם, למרות היותה "פרטיקולריסטית" (ארץ מסויימת זו, עם מסויים זה).
גם עידו בסוק, במהדורה החדשה של חירות קשה, מצליח להישאר נאמן לקריאה הממשקת ולטשטש את הקריאה המבדלת, והוא מתרגם את אותו משפט באופן הבא: "התנ"ך מכיר רק אדמת קודש אחת. זוהי ארץ אגדית המקיאה את מי שאינם נוהגים בצדק, ארץ שבה אין משתרשים ללא תנאים" בסוק פיצל את המונח terre המופיע פעמיים באותה שורה, לשני מופעים: התרגום המדייק את terre כאדמה ולא כארץ – מעקר כמובן את הרעיון של "ארץ הקודש", אותה ארץ שיהודים "עולים" אליה ו"יורדים" ממנה, והופך אותה ל'אדמה' – משהו אוניברסלי המתאים היטב לקריאה הממשקת. מאידך, במופע השני של המילה terre (במרחק מילה אחת בלבד מהמופע הראשון) הוא מתרגם "ארץ" – אך מצמיד לה את התואר "אגדית" – ובכך יוצק נופך מיסטי ומנותק.
ההצמדות לטקסט הצרפתי תוך התעלמות מהמקור העברי ממנו תרגם לוינס עצמו, יוצרת את הביטוי המסורבל "מי שאינם נוהגים בצדק", במקום הביטוי העברי הקלאסי: "רשעים".
"ארץ פלאית המקיאה את הרשעים", כאשר ברור שמדובר בארץ ישראל, כפי שזו מובנת לכל אורך ההגות והפרקסיס היהודי, היא קריאה מבדלת חריפה. "ארץ אגדית המקיאה את מי שאינם נוהגים בצדק" היא קריאה ממשקת.
כמובן שבעולם פוסט-נארטיבי יש מקום נרחב לעמדות אנטי-מהותניות המתעבות את עצם הרעיון של קישור לקרקע – אולם כאן אנו מגיעים לשאלה בעלת נופך אתי: האם תרגום של לוינס באופן המתעלם מהקריאה ה"מבדלת" כדי להתאימו לעמדתו הסותרת של המתרגם/המפרש היא לגיטימית כאשר אין היא מוצגת כ"קריאה" אלא כ"תרגום" נאמן של מקור, פרזנטציה המקבלת את תוקפה הכמו-אובייקטיבי מהחזות המדעניסטית שמציב המתרגם?
האנד בתרגומו לאנגלית, אפשטיין בתרגומו לעברית, ואף עידו בסוק בהוצאת רסלינג החדשה, יכולים אמנם לקרוא את לוינס כראות עיניהם – בדומה לכל קורא של כל "אֶקְריטור" – אך האם הם רשאים לנכס אותו לעצמם במסווה של תרגום נאמן? וגם אם נאמר שכן, אם נכיר בכך שכל מתרגם הוא מפרש וכי פרשנותו חירותית לחלוטין – עד כדי קדיחת חורים בוטים בטקסט, כפי שעשה דרידה – האם לגיטימית היא הפוזה הכמו-בן-יהודאית של אפשטיין המכריז: "מפעל התרגום של כתבי עמנואל לוינס, שלפני כמה שנים נראה בעיני רבים משימה בלתי אפשרית, ואולי אפילו מיותרת, יצא לדרך. אט-אט מתגבשת שפה, ונמצאים המונחים שבכוחם להעביר הגות תובענית זו לעברית מובנת, לפחות לקהל המשכיל". האם לגיטימי הדגש ההיסטוריציסטי החריף של רסלינג על "כיצד חווה אינטלקטואל בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה את האירועים שזעזעו את העולם בן-זמננו".
בעוד ההקשר ההיידגרי של לוינס זוכה להדגשת יתר – יש נטייה לטשטש את ה'עקבה' המעניינת של היות לוינס, לצד שלושה הוגים יהודים אחרים בצרפת, מניטו, הרב פרופסור יהודה אשכנזי, פרופסור אנדרה נהר, ופרופסור אמדו לוי ולנסי, בעל זהות יהודית-לאומית מבדלת רבת עוצמה ותקיפות, שעיקר השפעתו היתה: "להשיב לחיק האומה ולחיק תרבותה הנצחית והאלהית רבבות צעירים… ואם יש רבים הממשיכים לפתח תרבות יהודית נאורה, מעמיקה ונאמנה לקודשי ישראל, הם אינם אלא ממשיכים את מפעלה של אישיות מיוחדת זו שידעה להחדיר בהם לא רק את התחושה אלא הרבה יותר מזה, את ההכרה הברורה שקדושה מתנשאת הרבה מעל השכלה", תיאור שאינו קונסוננטי עם התדמית של לוינס כתלמודיסט-לחובבי-היידגר.
הנקודה הקריטית שמצליחים מתרגמי לוינס בעלי הקריאה הממשקת להעלים היא בדיוק הנקודה בה מתבדלת הגותו של לוינס מזו של פילוסופים צרפתיים אחרים, ונובעת מתוך אותו הכרה המשתקפת היטב בבחירתו הקיומית בחיים המשועבדים לפרקסיס של היהדות ומצדדים בלאומיות ישראלית – לכן, כאשר לוינס כותב ש: "דברי התלמוד משיבים למלחמה לאומית – מלחמה המגינה על תרבות – את אופקו הנצחי של נס." בוחר אפשטיין לומר ש"לוינס מחזיר את הנס הלאומי לאופקים אוניברסליים" – בהיפוך מדויק של דברי לוינס המעניק דווקא אופק של נס למלחמה הלאומית, ובמקור:
"…le texte talmudique restitue à une guerre nationale – à une guerre qui défend une culture – l'horizon permanent du prodige."
בסוק הצליח לברוח מהקריאה המבדלת, בכך שעיקר את השפה המסורתית המתבקשת – ובמקום "נס" תרגם "פלא": "הטקסט התלמודי משיב למלחמה הלאומית – למלחמת ההגנה על התרבות – את האופק המתמיד של הפלא".

אין די בידיעת פילוסופיה כדי להבין , אליבא דכהן (2002) "את תרגום היהדות לשפת הפילוסופיה… במשנתו של לוינס" ספק אם התרגומים של האנד, של אפשטיין או זה האחרון, של בסוק, עושים צדק עם אפיונו של לוינס כמי שרואה ביהדות "התנסות יסוד אחת, שהיא ורק היא נתפסת כמפעמת וכמזינה את המסורת כולה".
בטבלאות שבעמודים הבאים מובאת השוואה שיטתית בין טקסט המקור הצרפתי של לוינס לבין שלושה תרגומים. שנים מהמתרגמים הם מתרגמים מקצועיים – שהגיעו לתרגום לוינס מכוח היכרותם המקצועית את השפה הצרפתית ויכולת התרגום המוכחת שלהם.
שון הנד הוא פרופסור לצרפתית במחלקה ללימודי צרפתית באוניברסיטת ווארוויק, אנגליה והוא מגיע לתרגום לוינס מתוך התעניינות כללית בפילוסופים צרפתיים בני זמננו, כולל דרידה, לאקן, דלוז, קריסטבה, איריגארי וליוטאר. לא נראה שיש לפרופסור האנד רקע ביהדות או שהוא מכיר את השפה העברית ואת עולם התורה וההלכה בו מושרש לוינס.
עדו בסוק הוא משורר ומתרגם ותיק שרבים משיריו ותרגומיו הספרותיים ראו אור ועולה מהם הקישור האמיץ שלו להגות ולפילוסופיה הכללית.
הרב זייני, רב הטכניון, מלמד את לוינס שנים רבות כחלק משיעורי יהדות, וטוען שלא ניתן לקרוא או לתרגם את לוינס בלא להכיר ולהבין את התשתיות ההגותית וההלכתיות היהודית שלו.
מתוך השוואת שלושת התרגומים וטקסט המקור – ניתן ללמוד רבות על הייחודיות של לוינס עצמו ועל הסכנות הכרוכות בתרגום שאינו מבקר את עצמו.

תרבויות מנוכסות ותרגומים

תרגום "נכון" "לא נכון"

לותר בתרגומו של רן הכהן

תרגומו של רן הכהן

כבר מזמן כפרו הבלשנים באפשרותה של שפה נטולת אידיאולוגיה ודחו בשאט נפש את אותה תחושה אינטואיטיבית-נאיבית שלכל מילה בשפה אחת יש מילה מקבילה בשפה אחרת הנושאת את אותה משמעות. ועם זאת, למרות ההסכמה הקונצנזואלית המפתיעה למדי בין מתרגמים שאין אפשרות להמיר משפה לשפה בשלמות, באשר יש גווני השתמעויות שלעד יהיו שונים – אנו חוזרים ונתקלים בתרגומים "נאיבים" וחסרי אינטרוספקציה, דווקא במקומות שטעונים פחי-משמעות כאלה.
במיוחד כאשר מדובר בתרגום כתבים דתיים, אורבות למתרגם סכנות.

אחד הנושאים התיאולוגיים היותר שנויים במחלוקת, הוא רעיון התשובה. אל מול רעיון התשובה היהודי הסובב בעיקר את ציר התיקון המעשי – כמאמר הידוע: "…עד שירצה את חברו" – והבקורת על מי שלא תיקן את המעשים כ"טובל ושרץ בידו" [1. ועוד יותר מכך – מהלכים הסטוריים מעשיים המנוסחים בלשון תשובה: ושב… את שבותיך… וקבצך מכל העמים אשר הפיצך…".] – הציבה הנצרות תיזה אחרת הסובבת בעיקר את ציר החרטה והצער – באופן התואם את המהלך המרכזי של התיאולוגיה הנוצרית הבוחל ב'מעשים' כאמצעי לגאולה ובוחר במימדים הפנימיים של נפש המאמין כזירה המרכזית של המאבק התיאולוגי.

צאתם של כתבי מרטין לותר בעברית [2. מרטין לותר – ארבעה חיבורים תיאולוגיים – תרגום ועריכה מדעית: רן הכהן, הקדמה: פרופ' מירי אליאב-פלדון, אחרית דבר: פרופ' דוד כ"ץ.], מהווים הזדמנות יוצאת דופן לעמוד על משחק המראות בין התרבות היהודית והנוצרית, באשר לא רק לותר עצמו עסק בדיוק במשחק זה בתרגמו מחדש את כתבי הקודש, אלא גם עצם קריאתו העברית המחודשת של לותר בעיני המתרגם האקדמי העברי, רן הכהן, מהווה הזדמנות להמשיך לסקור את גלגוליו של משחק גומלין זה. בהקשר זה מענין לעמוד על משחקי השפה שיוצר מתרגם לעברית עם טקסט לטיני שיסודותיו התיאולוגיים נעוצים בטקסטים שיסודותיהם בטקסטים עבריים…
זוהי הזדמנות להתחקות בצורה מעניינת אחר האופן בו תרבות בולעת תרבות בולעת תרבות, כאשר תרגומים לכתבים דתיים שונים משתמשים במונחים מקבילים-זהים, שעברו הזחה סמנטית רדיקלית עד כדי העברת מסרים מנוגדים. כך, למשל, בתרגום זה שיצא לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב נעשה שימוש מענין במילה "תשובה" – באופן המחזיר כביכול עטרה ליושנה והוא מאוד "נאות" מבחינה תרגומית – אך חוטא לעצם מהלכו של לותר, ולרקע התרבותי שעמד מאחורי הנוסח הלטיני שלו.
טענתי המרכזית היא שלא ניתן באופן בלתי-רפלקטיבי לתרגם Penitentiam כ"תשובה" גם אם באופן מקורי הקביל המונח הלטיני לעברי, באשר המטענים הסמנטיים של מונח זה כבר לקחו אותו למקום אחר לגמרי. המתרגמים של לותר לאנגלית ולצרפתית בחרו במונחים הגונזים בתוכם את הלטינית: "pénitence" בצרפתית (הנושאת משמעויות של חרטה וסיגוף) ו-"repentance" באנגלית (הנושאת משמעות של חרטה וצער) [4. מילון קיימבריגד' מביא:
Definition : repent verb FORMAL to be very sorry for something bad you have done in the past and wish that you had not done it.
]. כאשר בוחנים את המשמעות הלקסיקלית של מונחים אלו במילונים מקובלים של השפות האמורות, מגלים תוכן סמנטי הקשור לעולמה של הנצרות דווקא ולא לעולמה של היהדות – תוכן סמנטי, שתרגומו של רן הכהן, המקים "עולה של תשובה" על ה-penitentiam הלטיני ובכך "משיב" כביכול עטרה לישנה – פשוט מחמיץ אותו לחלוטין.
יתרה מזאת, גם אם נקבל גישה אינדפרנטית כזאת לתכנים שתרבויות יוצקות במילים, חומר הנושא של רן הכהן עצמו אמור היה להאיר את עיניו, באשר כל מפעלו של לותר הוא בדיוק לתקוף קונספציה של "תשובה" המוצאת ערך במעשים כתיקון לחטאים.
כלומר, הנקודה המפורשת –ב- Penitentiam של לותר היא הצער והחרטה – לא התשובה – וכפי שנראה להלן – זה בדיוק היה המסר המרכזי של לותר ושל ממשיכי דרכו בגוונים השונים של הפרוטסטנטיות – שהכפרה מקורה רק באמונה ובסליחתו של ישו, הקשורה קשר הדוק עם ייסורי החרטה והצער הפנימיים של המאמין, ואין לה ולא כלום עם מעשיו של האדם.
בדיוק נקודה מהפכנית זו – בה שינה ישו את רעיון התשובה, מאקט בעל השלכות מעשיות לאקט של חרטה פנימית – היא הנקודה שמדגיש לותר ב-95 התיזות של שטרי המחילה – ובדיוק הנקודה בגינה הוא בוחל בכנסיה הקתולית שהזריקה תוכן של "תשובה" לתוך "החרטה" הנדרשת – וקבעה, בניגוד לדעתו הנחרצת של לותר לגבי עקרונות היסוד של הנצרות, שיש אפשרות לתיקון המציאות באמצעות מעשים – במקרה זה רכישת אינדוליגנציות.
מתוך תרגום בלתי רפלקסיבי, הנאמן על פני השטח למקורות ה"עבריים" או "היהודים" הקדמונים של הנצרות, מגיע רן הכהן להכרעות תרגומיות העומדות בסתירה ישירה לתוכן הסמנטי של החומר אותו הוא מבקש לתרגם.
כך, הוא תרגם את ה"תיזה הראשונה" באופן הבא[3. אני משווה כאן, זה לצד זה, בין הלטינית המקורית, תרגומים לאנגלית ולצרפתית, התרגום החדש והמדעי של רן כהן, ותרגום עברי חליפי שאני מציע.]:

השוואת תרגומי התיזה הראשונה
לטינית – מקור תרגום לאנגלית תרגום לצרפתית תרגום רן הכהן תרגומי
Dominus et magister noster Iesus Christus dicendo `Penitentiam agite &c.' omnem vitam fidelium penitentiam esse voluit. Our Lord and Master Jesus Christ, when He said Poenitentiam agite, willed that the whole life of believers should be repentance. En disant "faites pénitence…", notre Seigneur et Maître Jésus-Christ a voulu que toute la vie des fidèles soit une pénitence אדוננו ומורנו ישו כריסטוס, באומרו "עשו תשובה וגו' [5. רן הכהן מציין את המקור כ"מתי ד-17": המובא כאן בתרגומו של דליטש: "מן-העת ההיא החל ישוע לקרא קרוא ואמור שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא".(נעתקים מלשון יון ללשון עברית על ידי החכם פראפעסאר פראנץ דעליטש ז"ל). ובאנגלית: From that time Jesus began to preach, and to say, Repent: for the kingdom of heaven is at hand”., ויש לשאול מדוע, אם החליט לאמץ את הכרעתו של דליטש לגבי "שובו" – לא בחר בתרגום iesus כ"ישוע" אלא הסתפק ב"ישו" היהודי המסורתי (אם כי בהשמטת הגרשיים ה-non-politically correct).]", רצה שכל חיי המאמינים יוקדשו לתשובה. כאשר אדוננו ומורנו יזוס קריסטוס קרא: "התחרטו וגו'", רצה שכל חייהם של המאמינים יהיו חרטה".

אין ספק שרן הכהן היה עושה כבוד ללותר ולתרגומו – לו היה מעיין ביתר דקדוק בדרכו של לותר עצמו כמתרגם – כפי שמעיד לותר במכתב שהוא כותב אודות תרגומו לתנ"ך בספטמבר 1530, בו מגן לותר על שינויים שהכניס בטקסט הלטיני בעת תרגומו לגרמנית – כדי לשקף בדיוק נקודה זו הנדונה: "אתה שואל אותי" כותב לותר, "מדוע בפרק השלישי של 'אל הרומיים' תרגמתי את דבריו של פאולוס: "Arbitramur hominem iustificari ex fide absque operibus" במילים: "אנו טוענים שאדם יוצדק בלא מעשי התורה אלא רק באמונתו בלבד". אתה גם אומר לי שהפפיסטים (הקתולים) מקימים מהומה מפני שהטקסט של פאולוס אינו מכיל את המילה "בלבד" (solum)… לא הסתמכתי, אף לא פעלתי על פי אופיה של השפה כאשר הכנסתי את המילה "solum" (בלבד) ב'אל הרומיים' ג', כאילו היתה בטקסט עצמו, מאחר ומשמעות דבריו של פאולוס הצריכה זאת בדחיפות ודרשה זאת. הוא דן כאן בנקודה המרכזית של הדוקטרינה הנוצרית במקום זה – דהיינו שהאמונה בישו מצדיקה אותנו ללא מעשים של תורה. למעשה הוא דוחה לחלוטין את כל המעשים…דבריו, ברורים מאוד – 'ללא מעשים'. שום מעשים כלל! ואם אין מעשים, הרי שחייבת זו להיות האמונה בלבד…הו איזו תורה נהדרת, קונסטרוקטיבית ובלתי-פוגענית היתה זו שהיתה מלמדת שמעשים יכולים להושיע ולא רק האמונה. זה יהיה כמו לומר שאין זה מותו של ישו לבדו שלוקח מאיתנו את החטא שלנו, אלא שמעשינו קשורים איכשהו לענין זה. זו באמת היתה דרך יפה לכבד את מותו של ישו, לומר שמעשינו עוזרים לכך, ושמה שמותו של ישו עושה, גם מעשינו יכולים לעשות – שאנו שווים לו בטוב ובכוח. זהו השטן עצמו שאינו יכול לעולם להפסיק לנאץ את דמו של ישו"[6. מתוך, Project Wittenberg by Dr. Gary Mann http://www.tentmaker.org/tracts/LutherLetter.html].
אם לותר היה מוכן להוסיף מילים לתנ"ך כדי לעמוד על נקודה תיאולוגית זו – האם לא יואיל רן הכהן, להיות נאמן לנושא תרגומו – ולשמור על רוחו הנוצרית הייחודית, בלא ל"גייר" אותו ולהחזירו "בתשובה" לחיק היהדות. [7. עד כדי תרגום vere penitens, שבהקשר האמור ניתן ביתר נאמנות לתרגם: "מתחרט אמיתי" בנוסח: "בעל תשובה אמיתי" – ראה תיזה 31: Quam rarus est vere penitens, tam rarus est vere indulgentias redimens, i. e. rarissimus).]
ברור שהפרדיגמה התרגומית הבלתי-רפלקטיבית של רן הכהן מהווה כלשעצמה נושא חשוב הראוי לעיון נפרד – במיוחד על רקע ההצהרה על "מדעיות" התרגום וההקשר האקדמי המודגש בו הוא יוצא לאור (התרגום מוקף פרופסורים "פנים ואחור" ונושא את חותמי הלגיטימיות של החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל-אביב).