א אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור, וזה נקרא בפי חכמינו זכרונם לברכה בכל מקום: לשון הרע (דאם יש בהסיפור שלו תעורבות של שקר ועבור זה נתגנה חברו יותר, הוא בכלל מוציא שם רע, ועוונו גדול הרבה יותר). והמספר עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תלך רכיל בעמך, וזה גם כן בכלל רכילות הוא.
א
אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור,
והעושה כן נכשל בעוון חמור.
וסיפור כזה כינוהו חז"ל לשון הרע,
והוא דבר איום ונורא.
אך אם מערב בסיפור גם שקרים לגנאי,
הרי בגדר מוציא שם רע נכלל זה הבדאי.
וסיפור לשון הרע אינו סתם תיפלות
אלא עבירת לא-תעשה של איסור רכילות.
