|
הרב ממשיך כאן את קו המחשבה של הקשר העמוק בין המעשים לבין המחשבה – יש סולם, אלה הם המעשים – והסולם מוצב ארצה – וראשו בשמים – השמים הם המאור שבנשמתנו – ויש דרך להעיר מאור זה, להעיר את האידיאה מכוננת המעשים – ודרך זו היא אור גנזי תורה – האור הגנוז, הוא זה שמסוגל לעורר את המעשים, הוא המותח את הסולם המוצב ארצה אל השמים. |
לא נבהל כלל מהמפחידים אותנו מתעופת המחשבה, מהאומרים שהננו מתאמרים לעלות מרומי שחקים באין סולם. לא כן, יש לנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, המאור שבנשמתנו, בנשמת הכלל ונשמת הפרט, אשר תתעורר יפה על ידי אור גנזי תורה. |
בבלי סנהדרין צא/א-ב: למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף: |
