| חיים ללא משמעות, הם חיים ריקם. הגבורה הטבעית של האדם, היכולת לעמוד נוכח פני המוות ולחיות, נוכח פני האנטרופיה ולשיר – היא יונקת מהמקור הרוחני הפנימי – שאצל האדם הוא חייב לעבור ממצב של טבעיות ילדית – שאז החיים עצמם וגילויים מהווים את משמעות החיים – אל המצב הבוגר של הכרה בשלמות האלוהית שחיינו הם הקשר היותר עמוק שלנו אליה. |
באין מטרה לגבורת החיים, תלך הלך ונמוג, חילה ימעט וישח, והיא תתנונה ותצעד אל הבליה הנכונה לפניה במורד. וגבורת החיים המעוטרת בכלל, בקהל עם, היא מופעת במטרתה הנכונה לפניה בחיינו אנו, בחיים התוכיים שלנו. בשביל כך אנו חיים וקיימים נלחמים ומנצחים. |
הנטייה להתקוממות האומה על אדמתה ההיסטורית, היא התיקון הגדול של רוח האנושיות. כאשר גבורת החיים מקושרת אל הציבוריות הישראלית – כאשר יש מטרה עליונה להתגברויות שלנו – החיים האישיים שלנו, היותר פנימיים שבקרבנו מקושרם אז אל הגודל והפאר המעורר בנו את היכולת להלחם, לגבור ולנצח – שללא זה רק שקר הסוס לתשועה – והמוות בקרב, בטרם תבוא אותה בליה בלתי נמענת של גבורה ללא תכלית – הוא הפרס היותר נערץ של גבורי האנושות [ref]כפי שידעו הרומאים ואחר כך הגרמנים להעלות על נס את הגיבור הכוחני המת בקרב בימי עלומיו שרק לו על פי שיטה ניחרת זו יאתה תהילה. [/ref], בעוד גברותינו אנו – רק חיים היא שואפת. וגם במותינו – חיים אנו מצווים. |
