הקרבה לאהבה

העיקר
כך למדתי
מהמורה שלי לספרות
בבית הספר החיפאי שלי
הנאחז בציפורניו
בחזון הנאורות
באמצעות
אקזיסטנציאליזם נוגה
העיקר, כך אמרה מורתי לספרות
היא האהבה.
רק ההקרבה
למען האהבה
היא הקרבה ראויה.
האהבה
איננה נרטיב
מהנרטיבים הגדולים המתים
אלא הדבר עצמו.
האותנטי.
האהבה, כך אמרה,
(כך שמעתי)
היא
האותנטי.
ואם רוצים לחוש
בטעמה המריר-מתוק
של אהבה אקזיסטנציאלית
שכזו, אמרה,
אהבה כזו (התרגשה מעט) שגם לנוכח גופות תפוחות מוכות דבר
עדיין
יורקת על חתולים
אז צריך רק
להקריב הכל למען האהבה.
אבל
אחר כך,
כשנתבקשתי
להקריב גם את
האהבה עצמה
למען האהבה
והקרבתי,
למדתי משהו
שאי אפשר ללמוד מהמורה לספרות
אבל אפשר
לקלל
אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>