מקרצף את הגז
באקונומיקה וציפורניים
(אתם כבר מבינים באיזה מצב הוא)
זורם
לתוך השעבוד המשחרר
של ההכנות המנקות
לפסח
וחושב על איך
מתגלגל הרוע בעולם סביב אורן של ישראל
וכמה קירצופים עוד נקרצף לפני
שתשלים
הזרוע הנטויה
את עבודת
היד החזקה
וכמה דקה היא רשעתם של הרשעים
כהבדל חמץ מן המצה
שהרי לותר כבר למד עברית וארמית
וכבר הציב את נוסח המסורה כמקור הקודש
ואז הלך ועמד וכתב את שטנתו על היהודים
מקור לא
אכזב
לנאצים שיבואו אחריו.
איך
ביזה לותר את
הכנסייה
על כך שהעיזה
לחשוב שאדם יכול לעשות משהו
בעולם הזה למען גאולתו
ולו גם לקנות איזה שטר מחילה בכמה זוזים
על כך שהעזה לרגע
להשלות את המאמינים
שיש עוד מה לעשות
זה העולם
כאן בעמק הבכא,
לארוג איזה
מטפחת
לדמעותינו
(היא כמובן מייד טיהרה את עצמה
משמץ זה בקונטר-רפומציה)
וכשהוא דחה אותה
בטענה הניצחת
שאין קדושה בעולם
הזה
ולא יכולה להיות כזאת
וכל המתיימר
לשום עצמו כבעל קדושה כזאת
אינו אלא מתחזה
ויש לומר לו מייד
"מי שמך?"
וזו הנקודה הקריטית העמוקה של ההבדלה
בין ישראל לגויים
ויש להודות ללותר על שטיהר את הנצרות מיהדותה
והעמיד אותה על עיקריה האנרכיסטים ומתעבי העולם
אך באופן מצחיק
השגחתי
גם ביקומו של לותר
העקר, העויין והשטני,
היקום בו הוא מתיר
לעצמו (ולבעלי השררה)
את כל החטאים
כי "אי אפשר אחרת"
ביקום הרע והמרושע והשחור הזה
בריקם הזה שאין בו מעשים
והאדם עומד בו
חסר אונים וחסר תוחלת
חדל אישים ואזל יד
השאיר לו לותר נקודת אור אחת
אפשרית:
האמונה ביהודי.
או לפחות
גוויה של יהודי
אותה זקף
ולה השתחווה.
[ומי יודע אם במקום
לדבוק ביהודי מת,
היה דובק ביהודים החיים
אולי היה ההסטוריה זרועה
הרבה פחות
יהודים
מתים].
וכשהליפה שלי מעלה קצף על הכיריים
אני חושב כמה זה בסוף איכשהו נכון,
שיש רק אור אחד לגויים
והוא בישראל
ונביאיהם מביאים את החשיכה הזאת שהם שרויים בה
ובהיותם נטועים באותה חשיכה עצמה
אינם מסוגלים לישא עיניהם אל
אורן של ישראל
ובמקום זאת הם משפילים מבטם
אל גוויית היהודי המדממת שהם קוראים לה אלוהים
ועסוקים כל דורותיה בלכבות את אורם
האמיתי של ישראל.
